חברות שלי חושבות שזה מצחיק לספר להורים שלי במיוחד לאימא שלי דברים אישיים על החיים שלי וזה כל הזמן ככה יש מה לעשות עם זה?

לדעתי לשתף אחרים בחיים האישיים שלנו, במה שקורה לנו, באיך שאנחנו מרגישים - זה דבר אמיץ מאוד וראוי להערכה. זה מקרב אותנו לאחרים ומעניק לנו תחושת שייכות, ובמידה מסוימת משחרר אותנו ופותח דלתות לצחוק, אהבה, אושר..

אבל בגלל שלשתף בחיים האישיים זה מעשה פגיע, כזה שמאפשר לאחרים לפגוע בנו:

צריך לדעת עם מי לשתף.

מי שאני עומד לספר לו דבר אישי על עצמי, האם אני יכול לסמוך עליו? האם הוא ישמור את זה ביני לבינו? האם הוא יעריך את זה שאני משתף אותו בחיים האישיים שלי? והאם זה מתאים לאותו רגע לשתף?

אם לא, באופן אישי הייתי מפסיק בצורה גלויה מאוד, וזה קרה לי בעבר. מאז אותו מקרה - הבהרתי את החשיבות של לשתף דברים אישיים בעיניי, ומאז חלק מהחברים למדו לשמור על זה. אלה שלא, לא זכו לשמוע ממני על החיים האישיים יותר והמערכת יחסים איתם התרחקה. אלה שכיבדו, היום הם החברים הכי קרובים שיש לי ואני להם.

זו דעתי, הרבה הצלחה. (:

שואל השאלה:
ההורים שלהן בקושי יודעים עברית אז זה פחות יעזור
וניסיתי להסביר להן במשך שנים שזה לא במקום
ובכללי אנחהו כן חברות ממש טובות

ואוי תקשיבי, תקחי אותן לצד יום אחד ותסבירי להן את זה, תסבירי להן שזה לא בסדר ואת ואמא שלך לא קרובות ואת לא רוצה שהן יספרו לה הכל גם אם זה בצחוק, הן חברות שלך הן אמורות להבין את זה ולא לעשות את זה יותר..

תגידי לחברות שלך שהן להן שום זכות ושיפסיקו

פשוט משתמשים באותה טקטיקה את אולכת לספר להורים שלהם ואז ממילא הם יפסיקו לספר