4 תשובות
פרשת אלטלנה
ההכרזה על הקמת המדינה
מלחמת יום העצמאות
חתם על הפקודה להקמת צהל
בזמן הכהונה שלו הקימו את הכור בדימונה
ההכרזה על הקמת המדינה
מלחמת יום העצמאות
חתם על הפקודה להקמת צהל
בזמן הכהונה שלו הקימו את הכור בדימונה
שואל השאלה:
לא הבנתי מה הוא עשה במלחמת יום העצמאות..
לא הבנתי מה הוא עשה במלחמת יום העצמאות..
ניהל את המדינה.
אתה יכול לרשום גם שהוא הקים יחד עם עוד מספר אנשים את מפאי אבל הנה מה שרשום שהוא עשה במלחמת העצמאות מתוך ויקיפדיה -לאחר החלטת האו"ם, החל בן-גוריון לשלוח שליחים לרכוש נשק באירופה לקראת המלחמה שעמדה לפרוץ.[146] עם פרוץ הקרבות, סבר בן-גוריון שמוטב שיהיה קרוב למטה ה"הגנה" ב"בית האדום", וב-9 בדצמבר עזב את ירושלים ועבר לגור בביתו בתל אביב, ואת משרדו קבע במטה. ה"הגנה" הפקידה עליו משמר של אנשי פלמ"ח. בראשם עמד נחמיה ארגוב, שמונה כעבור מספר חודשים לשלישו.[147] בדצמבר דרש בן-גוריון מהמטה הכללי של ה"הגנה" לשנות את האסטרטגיה ולעבור ל"התגוננות תוקפנית".[148]
ב-19 במרץ 1948, הציע ראש משלחת ארצות הברית באו"ם הקמת "משטר נאמנות זמני" בחסות האו"ם ודרש להפסיק את פעולות הוועדה שמינה האו"ם לענייני ארץ ישראל. משמעות ההצעה הייתה ביטול החלטת החלוקה וביטול הקמתה של מדינה יהודית. בן-גוריון פרסם הודעה חריפה לעיתונות, בה כינה את שינוי עמדת ארצות הברית "כניעה בפני הטרור של הכנופיות הערביות" והצהיר: "לא נקבל על עצמנו עוד שום שלטון זר".[149] ב-30 במרץ, יום לפני המועד שקבע האו"ם להקמת הממשלות הזמניות של שתי המדינות בארץ ישראל, הודיע בן-גוריון על הקמת "מנהלת העם" ממשלה בת 13 חברים, הנשענת על "מועצת העם".[150]
במחצית הראשונה של אפריל 1948 נערך מבצע נחשון, שפרץ את הדרך לירושלים הנצורה. לצורך ביצועו, הורה בן-גוריון להוציא לוחמים ונשק מיישובים ומחזיתות אחרות. הייתה זו ההכרעה האסטרטגית הראשונה שקיבל אישית במהלך המלחמה.[151]
ב-18 באפריל הודיע בן-גוריון בישיבה הראשונה של מנהלת העם, כי הועברה אליה הסמכות הבלעדית לגבי עניינים שונים ובראשם נושא הביטחון. הדבר העניק לו את הבסיס החוקתי לביצוע שינוי מקיף בפיקוד ה"הגנה", ובאותה הזדמנות הודיע על ביטול תפקיד ראש המפקדה הארצית (רמ"א), שעמד בין שר הביטחון והמטה הכללי. ב-26 באפריל נתכנסה מנהלת העם ולבן-גוריון הוצע תפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. ב-3 במאי הודיע רשמית על ביטול משרת הרמ"א לנושא בתפקיד, ישראל גלילי, ולמטה הכללי. ב-6 במאי הציבו ראשי ה"הגנה" אולטימטום לבן-גוריון, במה שכונה "מרד האלופים": עליו להחזיר את גלילי לתפקידו, אחרת יחדל המטה הכללי לפעול. בן-גוריון סירב להחזירו לתפקיד הרמ"א, אולם הבטיח להחזירו למטה, ללא הגדרת סמכויות.[152]
ב-12 במאי 1948 התכנסה מנהלת העם כדי להחליט סופית אם להכריז על הקמת מדינה יהודית בתום המנדט הבריטי ב-14 במאי. בישיבה נידונה ההצעה האמריקנית לשביתת-נשק, שפירושה דחיית ההכרזה על הקמת המדינה. בן-גוריון התנגד להצעה. הוא הסביר כי שביתת נשק בין היהודים והערבים בארץ ישראל אינה כוללת את מדינות ערב, ואלו ישיגו בינתיים נשק ויתחזקו, בזמן שידי היהודים תהיינה כבולות. בהצבעה התקבל רוב נגד שביתת הנשק ובעד הכרזה מידית על הקמת המדינה. באותו דיון התנגד בן-גוריון לכלול בהכרזת העצמאות את גבולות המדינה ודעתו נתקבלה בהצבעה.[153]
בדיון שנערך במטה הכללי בבוקר 14 במאי, התווה בן-גוריון את האסטרטגיה החדשה שלו במלחמה, לנוכח הופעת הצבאות הסדירים של המדינות השכנות: במקום הגנה על כל יישוב יהודי מפני הכנופיות הפלסטיניות, הוצאת כוחות ונשק מיישובים רבים וצירופם לכוחות צבא סדירים וניידים, שיוכלו להתמודד עם הצבאות הפולשים.[154]
ב-19 במרץ 1948, הציע ראש משלחת ארצות הברית באו"ם הקמת "משטר נאמנות זמני" בחסות האו"ם ודרש להפסיק את פעולות הוועדה שמינה האו"ם לענייני ארץ ישראל. משמעות ההצעה הייתה ביטול החלטת החלוקה וביטול הקמתה של מדינה יהודית. בן-גוריון פרסם הודעה חריפה לעיתונות, בה כינה את שינוי עמדת ארצות הברית "כניעה בפני הטרור של הכנופיות הערביות" והצהיר: "לא נקבל על עצמנו עוד שום שלטון זר".[149] ב-30 במרץ, יום לפני המועד שקבע האו"ם להקמת הממשלות הזמניות של שתי המדינות בארץ ישראל, הודיע בן-גוריון על הקמת "מנהלת העם" ממשלה בת 13 חברים, הנשענת על "מועצת העם".[150]
במחצית הראשונה של אפריל 1948 נערך מבצע נחשון, שפרץ את הדרך לירושלים הנצורה. לצורך ביצועו, הורה בן-גוריון להוציא לוחמים ונשק מיישובים ומחזיתות אחרות. הייתה זו ההכרעה האסטרטגית הראשונה שקיבל אישית במהלך המלחמה.[151]
ב-18 באפריל הודיע בן-גוריון בישיבה הראשונה של מנהלת העם, כי הועברה אליה הסמכות הבלעדית לגבי עניינים שונים ובראשם נושא הביטחון. הדבר העניק לו את הבסיס החוקתי לביצוע שינוי מקיף בפיקוד ה"הגנה", ובאותה הזדמנות הודיע על ביטול תפקיד ראש המפקדה הארצית (רמ"א), שעמד בין שר הביטחון והמטה הכללי. ב-26 באפריל נתכנסה מנהלת העם ולבן-גוריון הוצע תפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. ב-3 במאי הודיע רשמית על ביטול משרת הרמ"א לנושא בתפקיד, ישראל גלילי, ולמטה הכללי. ב-6 במאי הציבו ראשי ה"הגנה" אולטימטום לבן-גוריון, במה שכונה "מרד האלופים": עליו להחזיר את גלילי לתפקידו, אחרת יחדל המטה הכללי לפעול. בן-גוריון סירב להחזירו לתפקיד הרמ"א, אולם הבטיח להחזירו למטה, ללא הגדרת סמכויות.[152]
ב-12 במאי 1948 התכנסה מנהלת העם כדי להחליט סופית אם להכריז על הקמת מדינה יהודית בתום המנדט הבריטי ב-14 במאי. בישיבה נידונה ההצעה האמריקנית לשביתת-נשק, שפירושה דחיית ההכרזה על הקמת המדינה. בן-גוריון התנגד להצעה. הוא הסביר כי שביתת נשק בין היהודים והערבים בארץ ישראל אינה כוללת את מדינות ערב, ואלו ישיגו בינתיים נשק ויתחזקו, בזמן שידי היהודים תהיינה כבולות. בהצבעה התקבל רוב נגד שביתת הנשק ובעד הכרזה מידית על הקמת המדינה. באותו דיון התנגד בן-גוריון לכלול בהכרזת העצמאות את גבולות המדינה ודעתו נתקבלה בהצבעה.[153]
בדיון שנערך במטה הכללי בבוקר 14 במאי, התווה בן-גוריון את האסטרטגיה החדשה שלו במלחמה, לנוכח הופעת הצבאות הסדירים של המדינות השכנות: במקום הגנה על כל יישוב יהודי מפני הכנופיות הפלסטיניות, הוצאת כוחות ונשק מיישובים רבים וצירופם לכוחות צבא סדירים וניידים, שיוכלו להתמודד עם הצבאות הפולשים.[154]
באותו הנושא: