תקשיבו אני וחבר שלי רבנו וחשבתי לכתוב לו את ההודעה הזאת:

באמת שאני לא רוצה לריב איתך, אני אוהבת אותך ונמאס לי כל הזמן לנסות לבקש ממך סליחה בזמן שאתה זה שהיית לא בסדר. באמת חאלס, מה את חושב שרק אתה קיים? מה איתי? אין לי רגשות ומחשבות ? כי מתי שאתה עצבני אז אתה עצבני. אסור לדבר איתך כי אז אתה רק תתעצבן יותר. אני לא מישהי שאתה תריב איתה ותגרום לה *תמיד* להרגיש כאילו משהו לא בסדר איתה. אם אתה רוצה לדבר איתי- תדבר. אם אתה רוצה להתקשר- תתקשר!!!!! זה כזה פשוט ולא מצריך אנרגיה מוגזמת. נמאס לי מהמשחקים האלו. אתה רוצה אותי קבל אותי כמו שאני. בכל פעם אני עושה את המקסימום ממני ותמיד מנסה לעשות הכל לטובתך ומעריכה אותך ברמה מטורפת. דברים שאתה לא רוצה לעשות- מבינה. אבל חאלס אם אני לא רוצה לישון אצלך היום, כי מסתבר שאני ישנה אצל אמא שלי- מה קשה להבין? לא יכולה לסבול את זה שהדחפים שלך משתלטים ואז אני זאת שמרגישה רע שלא הלכתי לישון אצלך. לא מתביישת להגיד לך שעברת את הגבול אצלי כי זה משהו בסיסי שאתה באיזשהו שלב תצטרך להבין.
נ.ב התווכחנו בגלל שהוא טוען שהבטחתי לו שאני אשן אצלו אתמול (לא זוכרת שהבטחתי את זה, אבל לא משנה) ואז הסתבר שאני ישנה אצל אמא שלי ואני רואה אותה פעם בשבוע אז נכון שאולי הבטחתי אבל בן אדם תבין מה זה לראות אמא פעם בשבוע כאילו בתכלס הוא לא יבין כי זה לא המצב אצלו אבל הוא כאילו אמר לי אבל הבטחת לי אבל אני לא אוהב שאת עושה את זה. כאילו מה הקטע? זה הטריף אותי