אמא שלי רצתה להכין פיצה ואמרה שחסרה גבינה מגורדת אז הצעתי ללכת לקנות היא נתנה לי לוי זה והלכתי, קניתי 2 כי היא אמרה שחסר

ענית בשכל

ענית בשכל.

ענית טוב סתם התעצבנה בלי סיבה

ענית לה בצורה מכבדת, אבל לדעתי לא היית צריכה לענות בכלל. אני מסכימה איתך שהצעקות שלה היו מיותרות והיא יכלה לדבר בצורה יותר רגועה, אבל היות ומדובר באמא שלך יכולת לגלות כלפיה הבנה שאולי יש משהו שמתסכל אותה שלא קשור אלייך וגרם לה להגיב כמו שהגיבה. ולא תמיד צריך להעיר על זה, במיוחד כשזה מישהו שאכפת לך ממנו ואת יודעת שעוברים עליו דברים.

שואל השאלה:
אני לא מסכימה
אם עליי עוברים דברים אז זה בסדר שאני אוציא את זה על אחותי הקטנה? לא
למה שזה יהיה בסדר
והיא ממש התחרפנה שלא תגידי סתם...

ענית איך שהיה הכי חכם לענות אמנם היא אמא שלך אבל זו היתה טעות והיא לא הייתה צריכה לצעוק עלייך
אבל יכול להיות שעובר אליה משהו שתחזרי תשאלי אותה מה גרם לה להתעצבן יכול להיות שתעזרי לה
תמיד תזכרי שזאת גם אמא שלך

לא אמרתי שזה בסדר, אבל אפשר לגלות הבנה ולא להעיר. בסופו של דבר כולנו בני אדם.

קורה שמתעצבנים
לא צריך להתנשא על אמא שלך

היית בסדר גמור. לפי מה שכתבת, אין לה לגיטימציה להתעצבן עליך גם אם היא אמר שלך. ענית בצורה רגועה ומכובדת.
אגב, איך נפתר העניין? או שהוא לא נפתר?

שואל השאלה:
כל פעם שזה קורה בטעות היא צורחת עליי והרבה פעמים אני צורחת עליה ואנחנו רבות ואני בוכה אז אני חושבת שעד שלא יקרה לכם משהו כזה לא תבינו באמת כמה שזה בלתי נסבל

העניין נפתר סוג של פשוט היא הסכימה איתי אחרי שחזרתי

אני ממש מצטערת בשבילך שאת צריכה לחיות עם אמא כזו. האם ניסית פעם לדבר איתה על ההתפרצויות הללו שלה? או שאת חוששת?

חלילה! לרגע לא טענתי משהו כזה. אבל, תראי, אני בת 41. ועדיין, יש נושאים שאני חוששת להעלות בפני אמא שלי. בפרט שזה כבר לא רלוונטי, אני הרי לא גרה בבית שלה כבר שנים. ובכל זאת.

שואל השאלה:
אל תרדי עליה היא לא איזו משוגעת ואני גם לא שונאת אותה פשוט היא מגזימה בתגובות שלה כשאני מתבלבלת במצרכים וכו