אילו סיפורי שואה קשים אך מעודדים שמעתם?

מה זאת אומרת מעודד? שום סיפור שואה לא מעודד

שואל השאלה:
אני שמעתי עכשיו בערוץ 20 על בן של יהודי אחד שעמדו לתלות אותו בגלל שהניח תפילין. בעוקצנות שאלו אותו מה בקשתו האחרונה והוא אמר להניח עוד פעם תפילין. אז אמרו למה לא שיניח תפילין בזמן שנתלה אותו ובסוף היהודים מסביב שצפו הזילו דמעה והנתלה אמר להם מה אתם בוכים אני הנחחתי תפילין הרגע. בגלל שיידיש דומה לגרמנית אז הנאצים שמעו את התרברבות ואמרו נהרוג אותך בסבל יותר גדול.

נתנו לו להחזיק שתי אבנים לצדדים והלקו אותו 25 מלקות בזנב שור קשיח {אם היה מפיל את אחת האבנים קודם לכן היו יורים בו}. במכה ה25 הוא התעלף וחשבו שהוא מת אבל הצליח לזחול מערימת הגופות המיועדות לשריפה וניצל. אשתו היא אחת היהודים שהביאו אותם לצפות בתליה.
הם היגרו לארה"ב והבן שלו התגייס לחיל האויר וישראלי ואוהב את ישראל עד מאוד. כיום הוא חרדי. קוראים לו הרב יוסף וליס

אם כך, אני לא יודעת את הסיפור המלא אבל סבא שלי ז"ל היה באושוויץ, הוא היה ככ רזה וחלש שישבו שהוא כבר מת אז זרקו אותו לערימת הגופות. כשהבריטים (אם אני לא טועה, זה הם) נכנסו לשחרר את המחנה הוא בנס הצליח להזיז את היד ואחד החיילים ראה אותו והוציא אותו משם. הוא הגיע לארץ בספינת מעפילים ונעצר, והועבר למחנה מעצר בקפריסין, ואחרי ששוחרר והגיע לארץ הוא היה במחנה מעצר בעתלית.
הוא ככ נלחם להגיע לארץ, הנאצים ימח שמם וזכרם רצחו את אחיו הקטן מול העיניים שלו, והוא הבטיח להורים שלו שישמור עליו. זה נשאר אצלו עד היום האחרון שלו, ועל שמו קרוי דוד שלי.
וגם, כשהמלחמה נגמרה הוא ככ חיפש קרובי משפחה שניצלו, רק שניים מתוך משפחה ענקית נשארו בחיים.