אם אני מספרת משהו למועצת או מורה, באיזה מקרים היא מחוייבת לדווח?

כעיקרון זה אותו דבר כמו פסיכולוג, במידה ומי שאת מדברת איתו מרגיש שזה משהו שיכול לסכן אותך ודורש דיווח אז מחובתו להגיד להורים.
כעיקרון אם זה לא רציני מידי ומשהו שיכול לפגוע בך אז הם לא יספרו.

במקרה של סיכון
במקרה שהיא מרגישה שמשהו לא פטור
בעיותבבית
בעיות נפשיות וכו.

שואל השאלה:
נגיד אני מודה שיש לי הפרעת אכילה, אבל אומרת שאני מודעת אליה ושולטת בה ושהיא לא מסכנת אותי בשום צורה ואני רק רוצה לדבר על זה היא תהיה חייבת לדווח?

הפרעותאכילה זה סיכון. היא יכולה להעביר הלאה.

היא תצטרך לדווח.. בשביל שתהייה עלייך השגחה. כי יש לך את הנטייה. ובהפרעות אכילה שהמצב הנפשי קשה אז קשה לשלוט בה

שואל השאלה:
יכולה או מחוייבת? כאילו אם אני אבקש ממנה לא לספר היא תוכל באופן חוקי לא להגיד להורים שלי או שהיא חייבת על פי חוק?
אני גם אדגיש בפניה שזה לא מצב של סכנת חיים ואני שולטת בזה וכו

לא בהכרח להורים אאל לגורמים אחרים ואז זה יבוא אליהם אבל עדיף שתספרי להם את מאשר לשמוע מאנשים אחרים.

בכנות, לדעתי היא תיהיה מחויבת. אבל שלא זה מה שיעצור אותך מלדבר עם מישהו. זה סופר חשוב!

שואל השאלה:
זה חשוב, אבל לא מספיק חשוב ולא שווה את זה אם זה יוודע להורים שלי.
תודה בכל מקרה

את שולטת בהפרעת אכילה שלך?..
זה אומר שאת מנסה להחלים ממנה או שאת סתם מנסה לא להלחיץ פה אנשים?
לא זכור לי שאפשר לשלוט על הפרעת אכילה, או שפגשתי בן אדם שמצליח לשלוט על הפרעת אכילה שלו בלי לנסות להחלים..
כמובן שזה לא אמירה בזלזול, אלה בדאגה.

כשזה מגיע למצב כזה, תאמיני לי שכדאי לך לנסות לבקש עזרה לפני שזה יוצא מכלל שליטה וגורם לעוד מחלות נפשיות/פיזיות..

אני מבינה את הלחץ מההורים, גם אני עברתי את זה..
הפרעות אכילה זה כן פגיעה עצמית כי את פיזית פוגעת בגוף שלך, אם זה שאת לא מקבלת בגלל דברים שהגוף צריך, מקבלת יותר מידי מהם (אכילה כפייתית) ואו מקבלת ואז זורקת אותם לעזאזל.
אז כן, יועצת ואו כל איש חינוך וגם פסיכולוגים וכו צריכים לדווח דברים כאלו כי זה מגדיר אותך בסיכון.

הייתה לי בעיה ממש ממש דומה ואני אשמח לעזור לך אם תרצי בפרטי, אל תדאגי אני לא שופטת אף אחד.
רק תשלחי הודעה :)