אתם מפחדים מהמוות? יצא לכם לחוות דבר כזה מקרוב?

אני מפחדת ממוות כואב או ממוות של ירייה.
לא יצא לי.

לא ההפך זה מעניין רצח

כן,לא.

לא מפחדת . אני ממש מחכה למוות
אני מתה לדעת מה קורה אחרי המוות

המחשבה היחידה שכן מלחיצה אותי
זה שיקברו אותי באדמה ותולעים יאכלו את הגופה שלי

הדבר הכי קרוב שלי למוות קרה לפני שלוש שנים בערך
נכנסתי לים למים מאוד עמוקים והזרם סחף אותי לתוך הים.
למזלי הצלחתי לחזור אחורה

כן וכן.. כמעט ממתי מטביעה בים

מהמוות עצמו? לא.
אני מפחדת מהעניין שאני אמות ולא ידע כלום שאני לא אהיה יותר עם המשפחה שלי עם האנשים שאני הכי אוהבת בעולם חברים.. אני מאמינה גם בגלגול נשמות אז זה גם מפחיד אותי שאני לא יודעת מה הייתי בגלגול הקודם ומי היה המשפחה שלי או לא יודעת

האמת שלא ממש, והכי קרוב שלי למוות זה שכמה פעמים הייתי שנייה מי להידרס.

בפעם הראשונה שהבנתי את המשמעות של המוות, בכיתי לאמא שלי שאני לא רוצה למות, עד שזה עבר לי. הכנסתי לעצמי לראש שכלכך הרבה אנשים מתים, אי אפשר לעצור את זה. יום אחד אני פשוט לא אהיה כאן. אני לא יכול לעשות כלום חוץ מלקוות שלא יכאב לכל אלה שאוהבים אותי שאני לא נמצא איתם. אני פשוט רוצה שהם ימשיכו הלאה ויהנו מכל רגע.
החיים עלולים להסתיים ברגע, ואפשר לבלות את המעט ולהנות מהזמן שאנחנו פה, או להתמרמר ולשקוע בדיכאונות. אני פשוט נהנה מהחיים ומנצל כמה שיותר הזדמנויות, ונשאר עם האנשים שקרובים אליי ושאכפת לי מהם. בשביל מה הטעם להיות עצובים ובדיכאון? למה פשוט לא להנות מהזמן ולנצל כל רגע מזה.
אני כבר חוויתי את המוות עשרות פעמים. לוקמיה, תאונת דרכים, פציעה בצוואר, דקירה, והתאבדות. אולי זה עניין של מזל, אני לא יודע.. אבל, אני עדיין בחיים.
אני חוגג 21 ביום ראשון הזה, איבדתי המון אנשים שאהבתי ושאכפת לי מהם. חלקם מתו לי בידיים. מחשבות כאלה לא עולות כשעסוקים בלחיות את החיים. זה עדיין מציק לפעמים אבל לאט לאט המחשבות האלו יפסיקו להטריד אותך מכיוון שנתת לראש וללב משהו מעניין יותר להתעסק.. ממליץ לך לפרוק למישהו שיכול להרגיע אותך, ויתן לך את המגע הפיזי שאת צריכה. שולח לך חיבוק חמים וענקי.

כאילו אני לא מפחד מזה עכשיו אבל היו פעמים שכמעט מתתי וכן פחדתי, עכשיו ספציפית לא.

כמעט טבעתי פעמיים.
1. נתפסו לי השרירים אחרי אימון פשוט ולא הצלחתי לזוז ושקעתי. נשבע לכם בכיתי וזה היה הדבר הכי מפחיד שקרה לי בחיים, מזל שמישהו שם לב כי צעקתי לפני.

2. כשהייתי קטן חשבתי שאני איזה שחיין אולימפי וניסיתי לשחות עד העמוקים, נגמר לי הכוח באמצע. במקום לחתוך לצד ולצאת מהמים, כמו אידיוט עשיתי את אותו המסלול אחורה ובמילא לא היה לי כבר כוח אז שקעתי ואחי הגדול שם לב והוציא אותי.

3. פעם אחת נדרסתי. נתקעתי ברכב נוסע עם אופניים ועפתי איזה 200 מטר, הייתי חצי מעולף וחשבתי שזהו אני מת.

4. בילדות ניסיתי לעשות טרזן ונפלתי על הגב מאיזה 3 מטר והשתתקתי ולא הצלחתי לזוז וקרוא לאבא שלי והוא הרים אותי (לא זזתי איזה שעה, גם לא הצלחתי לדבר רק הוצאתי קולות מוזרים)

5. נחנקתי באמצע האוכל (זה גם מפחיד רצח)

6. יש לי עדיין טראומה בגלל זה..
שהייתי בכיתה א ביום של תחילת הלימודים התרגשתי ועליתי לתחנת אוטובוס עם אמא ואבא שלי. עליתי בריצה כי התרגשתי והמדרכה לא הייתה יציבה (כאילו ישרה וכמה בלטות יוצאות כזה) נתקעתי בבלטה ונזרקתי על הכביש עם הראש קדימה ואוטובוס עוד שניה עליה לי על הראש אבל הוא עצר בגלל התחנה אז היה לי מזל (ואמא שלי דפקה צרחה של החיים והתמוטטה, זה למה אני זוכר את זה עד היום) בגלל המקרה הזה אני אף פעם לא מתקרב לקצה של המדרכה בחיים.

ותאמינו לי אני תמיד שואלת את עצמי מה אלוהים רוצה ממני

מחכה לו


סתם אין מה לעשות כולנו נמות בסוף, לפחד מיזה רק יבזבז לך את הזמן בשטויות במקום להנות כמה שיותר :)

האמת שאני לא מפחדת מהמוות, אני לא רוצה למות אבל אם זה יקרה אני לא אפחד
דיי מעניין אותי מה קורה אחרי המוות

אני לא מפחד מהמוות אני השלמתי איתו
יכול להיות שאני אמות בעוד 60 שנה ויכול להיות שעוד כמה דקות

זה לא מפריע לי למות
אני רק מפחד אם זה בצורה כואבת או ממש מפחידה

(אני ממליץ לכולם להשלים עם המוות ולקבל את זה שתמותו ויש מצב שזה עוד כמה דקות או עוד עשרות שנים ואין לדעת)