לאח שלי יש מסע כומתה עוד כמה זמן והודיעו לנו שאסור למשפחות וחברים לבוא בגלל הקורונה בא לי לבכות אני כל כך גאה בו וזה היה

אמור להיות משהו מרגש ושמח לעומת הגיוס שזה היה בכי עצוב זה ממש לא פייר איך הקורונה ד*פק את הכל מה ביקשתי לרוץ את הקילומטר האחרון במסע כומתה של אחי הגדול זהו ולקחו לי את זה:(
מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את ההרגשה? אני עצובה ברמות