עכשיו הקאתי במכוון בפעם הראשונה.

אין דרך חזרה

תשלטי באוכל שאת מכניסה לפה.
אם את מרגישה שתפלי לבולמוס, תאכלי ירק

פשוט תיקחי את ההחלטה שזה היה שגוי ואת לא עושה את זה שוב

תנסי להגביל את עצמך בכמות מסוימת את יכולה לעשות את זה בארוחות קצרות לאורך היום

שלום יקרה,

אני קוראת את הודעתך אומנם מספר ימים לאחר שנכתבה, אך עדיין חשוב לי להתייחס לדברייך.
אני שומעת את תחושת האכזבה העצמית מתוך כתיבתך ואולי גם את החרטה שייתכן ומציפה אותך לאחר המעשה ומביאה עמה תהיות רבות לגבי ההתמודדות בהמשך. נשמע שאת מוצפת ושפחד מלווה אותך כעת - הפחד לחזור לאחור, אל הימים בהם אולי המציאות הייתה פחות בשליטתך, כאילו באמצעות ההצטמצמות הצלחת להחזיר אלייך את מה שאבד לך לכמה רגעים, וכך אולי שוב להרגיש בשליטה על גופך. מניחה שזה יכול להיות מטלטל, להרגיש תחושות שייתכן וכבר לא פגשת תקופה ארוכה..

מתארת לעצמי שנדרשו ממך כוחות רבים בכדי להתחזק ולהחלים, ושהדרך הייתה אולי ארוכה אך אפשרית - והצלחת לעשות זאת, וזה כל כך לא מובן מאליו!
יקרה, אני דואגת לך וחשוב לי שלא תישארי עם ההתמודדות הזו לבד. ייתכן וישנו מישהו בסביבתך שיוכל להיות שם למענך, ואולי יהיה ניתן לשתף אותו בתחושות שאת סוחבת עמך וביחד לחשוב על פתרונות שיאפשרו לך להישאר חזקה אל מול ההתמודדות.

בנוסף, רציתי לשתף אותך שאני מתנדבת באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת ואני רוצה להזמין אותך אלינו, לצ'אט אישי ואנונימי לחלוטין במרחב מלא באמפתיה והכלה. אנו נמצאים שם בכל ערב, בין השעות 21:00-00:00, מלבד ימי שישי. שם תוכלי לשתף את אחד ממתנדבנו ואולי יחד נוכל לחשוב על פתרונות שיקלו מעט על התחושות עמן את מתמודדת בתקופה זו.
אני מצרפת לך את הלינק

דואגים לך ומחכים לך
שלך,
מתנדבת סה"ר