רק אני די מאוכזבת מזה שיש פשוט הפסקה של כל המערכות שאנחנו רגילים אליהם כולל מערכת החינוך?

כמו כמעט כל תלמיד אחר לדעתי, אני לא מתה על בית ספר, אני לא אוהבת את מערכת החינוך באופן כללי ובאופן ספציפי את בית הספר שלי.
בכל אופן, בנוסף לעבודה הקשה והבלתי נסבלת שהמסגרת הזו מצריכה, יש בה גם הרבה נחת; בין אם זה החברים, תחושת השייכות למסגרת ולמערכת, אוזן קשבת ועוד הרבה דברים שקשה למצוא במסגרות אחרות.
אני לא הולכת לראות את החברים שלי כמעט בכלל בזמן הקרוב.
חבר שלי ואני קצת אבודים.
חגגנו לפני שלושה ימים חודש ביחד ועכשיו אנחנו כמעט ולא יכולים להתראות. חוץ מזה שכמעט כל המקומית הציבוריים נסגרים/נסגרו/עומדים להיסגר, לא ממליצים על פגישה כזו או אחרת...
אנחנו מאוד אוהבים אחד את השנייה, טבל המצב הזה נורא מקשה עלינו.
גם אם שנינו עוברים תקופה עמוסה אז לפחות היינו מתראים בבית הספר, עכשיו גם זה אבוד.
עצות, מחשבות ותהיות יתקבלו כאן בברכה.
מוזמנים לכתוב לי גם בפרטי, בקשר להכל :)