כותבת כי אין לי מישהו אחר לשתף, אף פעם לא שיתפתי את זה עם מישהו...

לפני שלוש שנים אבא שלי חלה בסרטן, אני זוכרת את הרגע שאמא שלי באה אליי ואל אח שלי הגדול בדמעות ומספרת לנו את הסיבה למה אבא לא הגיע הביתה כבר שבוע, אני זוכרת איך הייתי מגיעה לבקר אותו בבית חולים ואיך כל פעם הוא היה נראה רזה וחלש יותר ואיך כל פעם נהיה לו פחות שיער... הייתי יושבת בשיעורים , המורה מסבירה את החומר וכל מה שעובר לי בראש זה מה עם אבא, ההיתי מדברת איתו בשיחות ווידאו , מעמידה פנים שהכל בסדר , צוחקת איתו אבל בלב אני פשוט נקרעת מבפנים... והייתי רק ילדה קטנה בכיתה ו... אבא שלי ניצח את הסרטן ,אבל , כל פעם שאני רואה משהו שקשור לסרטן או שמישהו מהמשפחה שלי לא מרגיש טוב אני מוצפת בחרדות ושוב חוזרת לאותה תקופה, ראיתי היום את הסרט אשמת הכוכבים ולא הפסקתי לבכות, אני לא יודעת מה לעשות.. איך להשאיר את זה בעבר ופשוט להנות מהחיים? תודה שקראתם את הכל ותודה על ההבנה❤