שאני חושבת על כמה שהקורונה הרסה לנו את המצב הנפשי העולמי והכלכלי, אני רוצה לדמיין את החזרה לשגרה, שזהו. הכל נגמר.

יואו אנשים יחגגו את הנשמה

וסביר להניח שהרבה אנשים יתחילו לעבור דירה כי את השירה שבה הם העבירו חצי שנה הם כבר לא יוכלו לסבול

גם כשיעברו דירות אז לא חושב שבדירות החדשות ישארו להרבה זמן.
יהיה אפשר לראות הרבה אנשים בחוץ גם בשעות הכי קטנות של הלילה.

פתאום כל העולם יתחיל לטוס לארצות אחרות.

בני אדם ששנים לא יכלו להיפגש, יעשו הכל בשביל להיפגש שוב ופשוט ליפול אחד לזרועות השני.

בני האדם שיהיו בחוץ, יהנהנו אחד לשני כאות הבנה למצבם, יחייכו וימשיכו הלאה.

יהיו גם הרבה חברים חדשים שאנשים יכירו ביום שהם יצאו מהבתים, בשבילם כל בן אדם שזז יהיה כצדיק יסוד עולם ומלאך מהשמיים שיהיה אפשר לדבר איתו.

אחוז הילודה בעולם יקפוץ למעלה בעשרות אחוזים.

אחוז הזיהום באוויר יהיה קשה להכלה.

אנשים ילכו לעבוד באושר גם עם זה אומר ללכת לעבודת פרך.

הכלכלה תהיה די שבורה אבל הכל יחזור יחסית מהר לקדמותו בגלל הרצון הגדול של האנשים לעבוד.

עשרים שנה לאחר מכן הרבה מאוד אנשים יספרו לילדים שלהם ש"בזמננו כולם חשבו שהנה הגיע סוף העולם אבל עברנו את זה וגם אתם תעברו את הקשיים הקטנים שלכם"

וזה רק קצה המזלג

אני חושבת שהכל יהיה בסדר המצב קשה ברור אבל אם באמת אנשים ישבו בבית שלהם הכל יהיה בסדר

השאלה לא הייתה, האם זה יעבור, השאלה הייתה איך תיראה אינטראקציה בין בני אדם אשר יצאו מהבתים בתור אנשים חופשיים בלי פחד על בריאותם או על קרוביהם.

אה הבנתי , אני חושבת שבהתחלה יהיה קצת מוזר בכל זאת עברנו משהו לא פשוט אבל לאט לאט יחזרו לשגרה

כן...