11 תשובות
שואל השאלה:
מזלט אח יקר
מזלט אח יקר
אנונימי
הייתי אמורה לטוס בחופש להופעה של להקה שאני אוהבת
חופשה לחו"ל :(
אני אצטרך לחגוג יום הולדת לבד, יאי.
חחח לפחות אני עם המשפחה (:
חחח לפחות אני עם המשפחה (:
התבטל לי טסט:(
ביומולדת שיהיה לי עוד 5 ימים
ברית של אחיין שלי שאני לא יכול ללכת כי יש הנחיות ספציפיות מחמירות יותר לבריתות
רישום לתיכון, יום הולדת, ובכללי פגעה לי ביחסים עם חברים. זה דיי גרם לנו להתרחק.
בגלל שאני יב וזאת שנה אחרונה אז תכננתי לנצל כמה שאפשר את הזמן בפנמייה ובבצפר אבל זה דפק את זה ולא בא לי שככה תהיה הפרידה, באמת שזה כואב לי ממש כי אני יודעת שכשהשנה תיגמר זה לא יחזור, אני אתחיל חיים חדשים במקום אחר ולא הייתי מוכנה נפשית לזה שזה ייגמר עכשיו, תכלס לא בטוח מה יהיה ויכול להיות שכול זה יעבור עוד מלא זמן ולא נוכל לחזור..
אומנם לא נהרס לי משהו ספציפי אבל השיגרת חיים שלי נהרסה, היה לי כיף, ניצלתי כול יום כמה שאפשר ובקושי יצא לי להיות בבית או בפנמייה, תמיד הייתי בחוץ ומלאתי את היום שלי ונהנתי מזה, הייתי מוקפת באנשים ולא הרגשתי לבד, שנאתי לא לעשות כלום ופתאום יוצא שאני תקועה בבית ואני מרגישה את הלבד ברמה קיצונית, אין לי פה חברות בעיר שלי כי כול החיים שלי נמצאים בעיר אחרת ובכללי אסור להפגש עם אנשים ובקיצור אני מרגישה כאילו אין לי מטרה, אין לי שיגרה, אין לי בשביל מה לקום, אין לי בשביל מה להתארגן, והכי קשה לי שאני מרגישה שאני לבד, ואומנם לא עבר הרבה זמן אבל כול יום מרגיש לי כמו נצח, אני אשכרה בוכה כול יום, ואני יודעת שאני יוצאת מתמסכנת רצח ובכיינית בזמן שאנשים עוברים דברים יותר קשים אבל באמת שרע לי אני מרגישה את הריקנות חזק מדי, אני לא רגילה לשקט הרועש הזה, בכללי אני לא רגילה להיות בבית כי החיים שלי בפנמייה בכלל, ופנמייה זה רועש והרבה אנשים וכשאני בבית אני פתאום מרגישה את השקט ואת הלבד וזה משפיע עליי לא טוב והכי גרוע שאי אפשר לדעת עד מתי זה יימשך..
וזהו סיימתי להתלונן על כמה שהחיים חרא כרגע
חח כן זה עצוב
אומנם לא נהרס לי משהו ספציפי אבל השיגרת חיים שלי נהרסה, היה לי כיף, ניצלתי כול יום כמה שאפשר ובקושי יצא לי להיות בבית או בפנמייה, תמיד הייתי בחוץ ומלאתי את היום שלי ונהנתי מזה, הייתי מוקפת באנשים ולא הרגשתי לבד, שנאתי לא לעשות כלום ופתאום יוצא שאני תקועה בבית ואני מרגישה את הלבד ברמה קיצונית, אין לי פה חברות בעיר שלי כי כול החיים שלי נמצאים בעיר אחרת ובכללי אסור להפגש עם אנשים ובקיצור אני מרגישה כאילו אין לי מטרה, אין לי שיגרה, אין לי בשביל מה לקום, אין לי בשביל מה להתארגן, והכי קשה לי שאני מרגישה שאני לבד, ואומנם לא עבר הרבה זמן אבל כול יום מרגיש לי כמו נצח, אני אשכרה בוכה כול יום, ואני יודעת שאני יוצאת מתמסכנת רצח ובכיינית בזמן שאנשים עוברים דברים יותר קשים אבל באמת שרע לי אני מרגישה את הריקנות חזק מדי, אני לא רגילה לשקט הרועש הזה, בכללי אני לא רגילה להיות בבית כי החיים שלי בפנמייה בכלל, ופנמייה זה רועש והרבה אנשים וכשאני בבית אני פתאום מרגישה את השקט ואת הלבד וזה משפיע עליי לא טוב והכי גרוע שאי אפשר לדעת עד מתי זה יימשך..
וזהו סיימתי להתלונן על כמה שהחיים חרא כרגע
חח כן זה עצוב
בשהייה שלי בחוץ ובצפר כי יש עבודות ולמידה מרחוק טוב הייתה אבל יש עבודות לחופש וזה הכי מעצבן
תיקן: לפי ההנחיות החדשות אני ביכלל לא יכול ללכת לברית של אחיין שלי וגם לא ליראות אותו