7 תשובות
כל מה שאת צריכה אני פהתהיי חזקה אולי תנסי לדבר עם אבא או לא יודעת ותנסי קצת לעזור בבית אם זה לסדר קצת לנקות אפילו את החדר שלך והסלון בקטנה כזה באמת אם את צריכה מקום לפרוק או עזרה במשהו תפני אליי בפרטי אני פה כל נושא כל מחשבה
שואל השאלה:
העניין הוא שאני ממש מותשת וממש קשה לי. היא לא מבינה שקשה לי ושאני צריכה להיות עם עצמי
אני מבינה אותך. ממש מבינה אותך !
הייתי בדיכאון במשך שלוש שנים והרגשתי שאך אחד לא מבין אותי ואמא שלך מתוארת בדיוק כמו אמא שלי . פשוט לא קיבלה אתזה שהילדה שלה בדיכאון כי זה באמת קשה כי האמא מרגישה שעשתה לא טוב בכך שהילדה שלה בדיכאון.
אני ממליצה לך להיאחז באנשים אחרים, ואם לא רק בעצמך!! בסופו של דבר את הבן אדם היחיד שיכול להציל את עצמך מהמצב הזה, ואמא והמשפחה רק יכולים לתמוך במהלך הזה...מקווה שיהיה טוב!
ובקשר לעזרה בבית..בסדר את רואה שאמא שלך לא מבינה אותך אז תני לה סיבות כן להבין אותך ! תשתדלי באמת באמת לעזור אפילו בקטנהה ומבינה שאת צריכה את הזמן בשביל עצמך אבל בשביל לקבל מה שאת רוצה את גם צריכה לפעול.
תנסי ממש קצת כמה שאת יכולה והיא תראה כבר את המאמץ שלך אפילו שהוא קטן
גם אני הרגשתי רע עם זה שהדיכאון והחרדה גורמים לי להימנע מלעשות דברים (לימודים), ואז התחלתי לומר לעצמי שקודם כל מספיק לי שאני חיה ושפויה. ומשם אפשר להתקדם בצעדים קטנים- למשל לי מאוד חשוב להעשיר את הידע שלי אז אני קוראת הרבה, ואחר כך חשוב לי להיות חזקה ובריאה אז אני בחוג ספורט, וכן הלאה.
ברור שלפעמים צריך זמן לעצמך. אבל בינתיים מספיק שאת נלחמת. וכשיהיה לך עוד קצת כוח תוכלי להתקדם כמו שאמרתי.
ואו אני מבין אותך ואני כל כך גאה בך שאת נלחמת בחזרה!
אמא שלך באמת מגעילה, אני יכול קצת להזדהות כי כשרק אבחנו לי את הדיכאון לפני כמה שנים המשפחה שלי הגיבה ממש לא טוב והם קיללו ואמרו שאני טעות וזה, ממש כמו מה שאצלך, לקח לי שנים להתגבר על כל מה שהם אמרו לי ולשים עליהם פס.
אבל אני חושב שתנסי להתעלם ממנה, ולהגיד לעצמך שאת חייבת את זה לעצמך, את חייבת להילחם על החיים שלך ועל השליטה בהם, ואמא שלך לא מבינה את הנזק שהיא גורמת (או שהיא כן אנאערף) אבל אסור לך לתת לה להוריד אותך למטה, כל עוד את זוכרת שהמאבק הזה הוא עכשיו בינך לבין המחלה הזאת, ואת לא צריכה את אמא שלך בתור עוד בעיה על הראש. אם יש לך אפשרות להישאר עם מישהו אחר לזמן מסוים כמו נגיד חברה, בני/דודים, אני ממש ממליץ לך, כי זה יעשה לך טוב להיות רחוקה ממנה ולהחלים כראוי.
נסי לא להיות בבית זמן רב או לפחות לא להיות בקרבתה
כאילו אני בכנות אם אני הייתי יכול הייתי פשוט שואל את ההורים שלי אם הם מעדיפים ילד מת או ילד שמח וחיי אבל אני חושב שזה היה מוציא מהם תגובות רעות בכל מקרה, אני לא אומר שבהכרח את צריכה להגיד לה את המשפט הזה אבל אולי לנסות לדבר איתה ולראות למה היא חושבת ככה כי בסופו של דבר זאת אמא שלך לא זרה מהרחוב.
איף, אני מה זה מקווה שהיא תפסיק לעשות לך את זה! את יכולה לפנות אולי לסה''ר/ער''ן ולקבל תמיכה... גם בקשר לתהליך שלך כרגע זה יהיה נחמד לדבר עם מישהו.
ואני מאמין בך שאת תצליחי!!
היי,
אני יכולה רק לדמיין כמה זה כואב לשמוע אמירות כאלה מצד אמא שלך... נשמע לי שאת מרגישה שהיא לא מסוגלת לקבל שאת נמצאת בהתמודדות, וגם לא מסוגלת להבין את התהליך שאת עוברת, את האומץ, הנחישות והאנרגיות שנדרשים ממך רק כדי להמשיך במאבק להיות את...

אני מתארת לעצמי שהמאבק הזה בפני עצמו דורש ממך המון כוחות, ואני מדמיינת כמה זה קשה שהסביבה הכי קרובה שלך לא יודעת לתת לך מספיק תמיכה, ואפילו מאשימה אותך שאת מרוכזת מדי בעצמך...

יקרה, אני רוצה להזמין אותך למקום נוסף שבו תוכלי לפרוק ולקבל תמיכה בתהליך המורכב שאת עוברת... אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), ויש לנו צ'ט אישי שדרכו תוכלי לדבר בצורה אנונימית עם אחד מאיתנו המתנדבים. בשיחה תוכלי לדבר על כל התמודדויות בסביבה חמה ותומכת, לפרוק ולשתף בקושי ובמאבק. אם תרצי נוכל גם לנסות לחשוב ביחד על דרכים לתקשר אחרת עם אמא שלך או לפחות להתמודד עם הכאב שגורמת לך ההתייחסות שלה...

הצ'ט שלנו פעיל כל יום, בשעות האלה:
א'-ו 10:00-13:00
א'-ה' ומוצ"ש 21:00-00:00
זה האתר שלנו: https://sahar.org.il/help/
בואי כשתרגישי צורך, אנחנו כאן בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר