10 תשובות
אין לך מושג כמה אני מבינה אותך.
אני לא חושבת שזה שינוי באופי שלך, כי רואים שזה כן משהו שמעיק עלייך ועדיין אכפת לך. נסי להבין מה גרם לך להסתגר ככה, בדרך כלל אלו דברים אישיים שקורים לך ומשפיעים על מי שאת. לפני כל פעם שאמא שלך תבקש ממך משהו, תני לזה לעבור לך בראש לפני שאת מסרבת או מתלוננת, בדיוק כמו שכתבת כאן. תחשבי לפני כל בקשה שלך אם היא מוצדקת, והכי חשוב תנסי להבין מה עובר עלייך ותנסי לפתור את זה קודם כל.
אני לא חושבת שזה שינוי באופי שלך, כי רואים שזה כן משהו שמעיק עלייך ועדיין אכפת לך. נסי להבין מה גרם לך להסתגר ככה, בדרך כלל אלו דברים אישיים שקורים לך ומשפיעים על מי שאת. לפני כל פעם שאמא שלך תבקש ממך משהו, תני לזה לעבור לך בראש לפני שאת מסרבת או מתלוננת, בדיוק כמו שכתבת כאן. תחשבי לפני כל בקשה שלך אם היא מוצדקת, והכי חשוב תנסי להבין מה עובר עלייך ותנסי לפתור את זה קודם כל.
שואל השאלה:
בסוף דצמבר חגגתי 12 איך אני אגיד לא יומולדת החלומות כל היום בכיתי ואני לא יודעת למה
לפני שנה אמא שלי הייתה מאושפזת בבית חולים כמעט חודש וכל כמה ימים היא חזרה לבית (אנחנו גרות באילת היא הייתה מאושפזת באילת תל אביב וירושלים)
באותה תקופה הייתי אצל סבתא שלי וכל פעם שחזרתי מהבית ספר הייתי נשברת כי העמדתי פנים שהכל בסדר בקושי אכלתי ועליתי 10 קילו בפאקינג חודשיים כל הזמן המשפחה אמרה שאני בדיכאון (הם לא אמרו לי אבל שמעתי את סבתא שלי מדברת בטלפון עם הדודות שלי וסבא..) היה קשה לי לשמוע כמה כואב לאמא שלי למרות שהיא ניסתה להסתיר את זה כשהיא הייתה צריכה לנסוע לתת אביב ידעתי על זה רק שלוש שעות לפני שהיא נסעה ואפילו לא הספקתי לראות אותה הייתי בקניון עם סבא שלי ועם דוד שלי ופשוט בכיתי את החיים שלי באמצע החנות אני חושבת שזה התחיל אז עברתי עוד הרבה דברים בחיים שלי אפילו יותר קשים לילדה בגיל שלי זה לא משהן שכלכך קל לעקל ואני רוצה לדבר עם מישהו אבל אין לי עם מי אני לא רוצה לדבר עם פסיכולוגית או אפילו להגיד לאמא שלי שאני חושבת על זה אני כבר אבודה ולא יודעת מה לעשות
בסוף דצמבר חגגתי 12 איך אני אגיד לא יומולדת החלומות כל היום בכיתי ואני לא יודעת למה
לפני שנה אמא שלי הייתה מאושפזת בבית חולים כמעט חודש וכל כמה ימים היא חזרה לבית (אנחנו גרות באילת היא הייתה מאושפזת באילת תל אביב וירושלים)
באותה תקופה הייתי אצל סבתא שלי וכל פעם שחזרתי מהבית ספר הייתי נשברת כי העמדתי פנים שהכל בסדר בקושי אכלתי ועליתי 10 קילו בפאקינג חודשיים כל הזמן המשפחה אמרה שאני בדיכאון (הם לא אמרו לי אבל שמעתי את סבתא שלי מדברת בטלפון עם הדודות שלי וסבא..) היה קשה לי לשמוע כמה כואב לאמא שלי למרות שהיא ניסתה להסתיר את זה כשהיא הייתה צריכה לנסוע לתת אביב ידעתי על זה רק שלוש שעות לפני שהיא נסעה ואפילו לא הספקתי לראות אותה הייתי בקניון עם סבא שלי ועם דוד שלי ופשוט בכיתי את החיים שלי באמצע החנות אני חושבת שזה התחיל אז עברתי עוד הרבה דברים בחיים שלי אפילו יותר קשים לילדה בגיל שלי זה לא משהן שכלכך קל לעקל ואני רוצה לדבר עם מישהו אבל אין לי עם מי אני לא רוצה לדבר עם פסיכולוגית או אפילו להגיד לאמא שלי שאני חושבת על זה אני כבר אבודה ולא יודעת מה לעשות
אנונימית
הי, נשמע שעבר עלייך הרבה. מותר לך להרגיש מתוסכלת, ובצדק. לבת שתיים עשרה, להרגיש לבד נגד כולם יכול להיות מתיש, ואני מעריכה אותך מאוד, באמת. אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לעבור את זה במקומך.
אל תאשימי את עצמך על דרך ההתמודדות שלך, גם אם היא כנראה לא הייתה האידיאלית באותו הרגע. רק שתדעי, דיכאון, או לדבר עם פסיכולוג זה לא בושה, אל תחשבי על זה ככה. אני חושבת שאת מוציאה את זה על אמא שלך או על חברים בגלל שאת אוגרת את זה כל כך, את לא משתפת את אמא שלך לדוגמה. אני חושבת שהכי כדאי שתספרי לה מה איתך, אמא שלך היא האדם שיהיה שם בשבילך תמיד, את לא אמורה להתבייש ממנה בנוגע לזה.
אל תאשימי את עצמך על דרך ההתמודדות שלך, גם אם היא כנראה לא הייתה האידיאלית באותו הרגע. רק שתדעי, דיכאון, או לדבר עם פסיכולוג זה לא בושה, אל תחשבי על זה ככה. אני חושבת שאת מוציאה את זה על אמא שלך או על חברים בגלל שאת אוגרת את זה כל כך, את לא משתפת את אמא שלך לדוגמה. אני חושבת שהכי כדאי שתספרי לה מה איתך, אמא שלך היא האדם שיהיה שם בשבילך תמיד, את לא אמורה להתבייש ממנה בנוגע לזה.
שואל השאלה:
אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני מגזימה
אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני מגזימה
אנונימית
למה מגזימה? זה נורמלי לגמרי, אני בטוחה שגם היא תראה את זה ככה אם אני, שאני לא מכירה אותך יכולה להבין. אני יכול להבטיח לך שהיא תבין אותך הכי בעולם :)
שואל השאלה:
תודה❤
תודה❤
אנונימית
בכיף.
אני כאן אם תצטרכי
אני כאן אם תצטרכי
היי, הלב שלי איתך, נשמע כאילו לקחת על עצמך הרבה כשהיית קטנה וזה היה לך יותר מידי, אני מניח שהיה איזה טריגר שגרם לך להשתנות ואולי בחלק מהדברים הוא היה חיובי, את לא צריכה להוריד מעצמך כדי שילדים שלא יודעים איך להתנהג ירגישו טוב, את אדם עם רגשות בדיוק כמוהם והם צריכים להשתנות, לא את אז תמיד תיהיי חזקה ותעמדי על שלך. מצד שני באמת לא כולם נולדו אותו הדבר וזה בסדר, זה נהייה בעייתי ברגע שהתחלת להרגיש מקופחת, הרגשת חוסר שווין כמו עם הילדים ההם ולדעתי את מאשימה את אמא שלך בחוסר, את צריכה לסלוח לה ולאהוב אותה למרות שהתחלת עם פחות, גם חשוב שתפתחי עם אמא שלך שיח פתוח שבו אפשר להגיד דברים קשים, נשמע שאמא שלך מוותרת בקלות ולא נעים לך לפגוע בה, הדברים לא יקרו מהיום למחר, זה תהליך, תיהיי עקשנית והכי חשוב קשובה ללב שלך, אני בטוח שתצאי מזה מחוזקת.
אני חושב שכדאי לך ללכת לפסיכולוג, את מאוד כנה ותוכלי לעבור את זה ציק צאק אבל את מוזמנת גם לדבר איתי אם את רוצה, אני גם אילתי ואני כרגע כאן עד שהקורונה תחלוף.
שואל השאלה:
תודה רבה
תודה רבה
אנונימית