אני ממש חייבת ביקורת בונה על זה

נמאס לי, נמאס לי כבר.
נמאס לי לבכות כל יום, נמאס לי להתגעגע, נמאס לי לחכות שתחזור למרות שאני יודעת שזה לא באמת יקרה.
נמאס לי מהשגרה המטומטמת הזאת שלא נותנת לי לחיות בלי להרגיש רע עם עצמי שאני עושה את זה בזמן שאתה לא יכול.
אני שונאת את עצמי שאני בכלל מתלוננת את על זה עכשיו, אתה לא יכול לעשות את זה, אתה לא יכול לחיות.
אני יודעת שהיית רוצה שאני אהיה שמחה ולא אפסיק לחיות לרגע, אבל אני לא מסוגלת.
כולם אומרים לי שעוד ימלאו לי את החסר, אבל לא, אך אחד לא ימלא את מקומך אצלי, אף אחד לא יחליף אותך וימלא את המקום הריק שהשארת.
אני כותבת פה ומטמוטטת, הדמעות לא יפסיקו לרדת, העצב לא יגמר והריקנות לא תתמלא, אבל החיים ימשיכו, בלעדייך.