למה הרבה מאמינים מתביישים לומר לאתאיסטים שהם כפויי טובה למי שברא אותם, בעוד הרוב האתאיסטים אינם מתביישים לזלזל בחרדים?

רוב האתאיסטים אינם מתביישים בדעות הכוזבות שלהם, ואינם נמצעים חהתיג אותם בפומבי. הם לא מתביישים לומר על אלה שרק לומדים תורה כל היום שהם "אוכלי חינם" (הם לא!), ובכך הם כופרים בפסוק "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה - חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא שָׂמְתִּי" (ירמיה לג, כה), מה שהופך אותם לאפיקורסים, כמבאר בסנהדרין צט ע"ב. שאתה אורמ להם את זה - אין להם בעיה לומר שבאמת לא מאמינים דאותם דברי חז"ל, ובפסוקים באלוקים עצמו ושהם ימשיכו בשלהם.

אצל המאמינים, לרוב המצב הוא שונה. לרוב הם אפילו מתנגדים לומר דברים כאלה לאתאיסטים (כמו שאלה שהבאתי הפסקה הקודמת). לדעתם (הם טועים) זה רק "מבזה" את הדת להגיד לאתאטסים שהם כפויי טובה למי שברא אותם, ושהם אפיקורסים וכו'.

למה שזה יהיה ככה? (שהאתאיסטים יציגיו את דעתם הכוזבת ללא בושה, ולמאמינים כן תהיה בושה להציג דעה אמיתית לפרהסיה לקהל הרחב.)