פריקה! עצבנית על אמא שלי (הרסה לי תחיים)

נולדתי בצפון ולפני שלוש וחצי שנים אמא שלי החליטה שאנחנו עוברים לדרום
לא רק שבגלל המעבר רצו להשאיר אותי כיתה כי לא היה לי תעודה (עברנו באמצע שנה) ואז בגלל שלא רציתי להישאר אז פרשתי לגמרי מלימודים גם אין לי חברים אפילו לא 1 אני לא יצאתי מהבית אפילו פעם אחת בכל השלוש וחצי שנים האלה
אני משתגעת משיעמום גם אם לא היה את העוצר בגלל הקורונה אין לי לאן לצאת אפילו לבד
בצפון היה לנו ליטרלי פרדסים יערות מקום מקומות גם בטבע וגם אחלה של מקומות בילוי עירוניים
פה אני סירסלי כל היום 24/7 בבית! אין לי לאן לצאת הכל מדבר חם רותח אני מזיעה במקומות שלא ידעתי שאפשר להזיע בהם
אז לא יהיה לי בגרות
עזבתי את ההתנדבות במדא שהייתי בצפון
אין לי חברים
לא חוויתי חטיבה
כניראה גם לא אחווה תיכון
אין לי דרך לבקר את ה2 חברים שנישארו לי מהצפון כי הם במרחק של 8 שעות נסיעה ממני
התחלתי לעשן משיעמום
לא תהיה לי ילדות בגללה
ברחתי מהבית 5 פעמים
אפילו ללכת להירגע אין לי איפה
אני לפעמים דופקת תראש בקיר כמו שעשיתי לפני חמש דקות (לא אכפת לי שתחשבו שאני משוגעת אני פשוט לא מסוגלת לחיות יותר)
ואמא שלי חופרת לי כל הפאקינג יום ללכת למכולת להוריד תזבל כיאילו מי את בכלל ניראה לה שאני יעזור לה במשהו?? אתם יכולים להגיד לי כמה שאני ילדה זבל שלא מעריכה אותה אבל במצב שלי אני כבר לא מעריכה כלום אין מה להעריך
תעזרו לי בבקשה מה לעשות איך לברוח מפה באלי למות מרוב שיעמום פה
אה ושחכתי לציין אין לי חדר שנתיים וחצי אני ישנה בסלון כמו מסכנה ואין לי אינטרנט במחשב!