אם החיים קצרים כל כך, למה אנחנו עושים הרבה דברים שאנחנו לא אוהבים, ונמנעים מכל כך הרבה דברים שאנחנו כן אוהבים?

כי לרוב צריך לעשות את שניהם כדי לא לגווע ברעב.

כי אנחנו לא מעריכים באמת תחיים

איזו שאלה יפה.
אני תמיד חושב לעצמי למה אנשים לוקחים את הכל ברצינות כל כך רבה ומייחסים חשיבות לשטויות ולמלחמות ולכל השיט הזה הרי בסופו של דבר אנחנו לא נחיה לעד, יום אחד אנחנו ניפרד מהעולם הזה אז למה שלא נהיה עסוקים בלטפח את עצמנו ונעשה את מה שאנחנו אוהבים? אני חושב שעם כל הקושי והשגרה הקשה הכל אפשרי והשמיים הם הגבול אם רק נרצה.