תקשיבו יש ילדות ממש עשירות בכיתה שלי,וסופר דופר אבל יפות, וכול הזמן רושמים למה:"מאיפה היופי הזה?!"

"כמה יופי בבן אדם אחד?"(זה די ארוך מה שכתבתי אז פליז תיקראו)
ולי לא אומרים כלום.
אני מרגישה ממש מכוערת,
כולם יפות בכיתה שלי ממש,
ואין לי את מי לשתף,
כי אני לא הכי פתוחה עם אמא שלי,ואחיות שלי,
וחברות שלי לא מבינות שזה נטו בגללם,נטו!
אמרתי את זה כבר לחברה אחת,
והיא אמרה:"אבל הם באמת ממש יפות את רוצה שאני ישקר?"
ואני לא יכולה לשתף תחברות שלי כי כמו תמיד אין להם מה להגיד.
אני מרגישה כמו הברווזון המכוער.
אני מרגישה סתומה,חסרת טאקט.
והכי מכוערת שיש.
לכולם כותבים תגובות כמו:"כמה יופי בבן אחד כמהה?"
"אני עוד שנייה מיתעלפת מהיופי"
חברה שלי יום אחד ממש הגזימה שמעו:
חברה שלי העלתה סלפי לסטורי
ואז חברה שלי העלתה אותה לסטורי לכתבה:
"השם ישמור מאיפה היופי הזה?!"
וכול הבנים מאוהבים בהם.
אני לא מבינה.
מה יש בהם שאין בי?
למה הם יפות ואני לא?
מתי יגיע תורי?
מתי כולם יכתבו לי מאיפה היופי הזה?
מתי?בנתיים אני רק מחכה ומחכה,
אין מיצטיינות בהכול,
ורק אני לקויית קושי בכול המקצועות
ואמרתי להם כבר זה לא נעים תפסיקו,
כול התקופות דאון,והקשות
זה בגלל זה אני לא מפסיקה ליבכות.
אין לי מי לשתף
יש לי חברות שאני פתוחה איתך הכי בעולם
אבל במקרה זה הבנות שכותבים להם את זה.
אז זה בעיה.
ולכולם כותבים את זה.
כך שאין לי מי לשתף.
וכול פעם כול פעם אני שואלת את עצמי כול לילה?
מחר יגיע תורי?
ואני באמת לא מרגישה כבר כלום,
כול בוקר זה להיתעורר ולישאול את עצמך
שוב?באמת?עוד יום שלא הגיע תורי?
יש לי ביטחון,
אבל אומץ לא.
אין לי אומץ להגיד להם:קפצו לי,אני שמה עליכם פס,אתן לי מעניינות מישהו ומשהו.
ביטחון כן אומץ לא זאת בעיה..
טוב אני יודעת שקצת חפרתי,
זה ישב עליי המון זמן
עזרות איך להיתגבר על זה?