למה כשהייתי קטנה בחיים לא הייתי מדוכאת ועכשיו שאני בגיל ההתבגרות אני פשוט בסערת רגשות כל כמה ימים? דיכאון, חרדות, ריקנות

ככה זה גיל ההתבגרות, חווים יותר משברים ומסתכלים על החיים ועל דברים שקורים בצורה אחרת מאשר ילדים קטנים

המלך123456,
היא צעירה מדי בשביל סטיפס, לדעתך? ואיך בדיוק זה מפריע לך שמישהי בת 18 שואלת כאן שאלות? אנשים בגילאים שונים שואלים כאן כל מיני שאלות. אולי תתפלא, אבל גם בני 18 צריכים לפעמים עזרה.

שואל השאלה:
אני פה מגיל 12 אני לא רואה את עצמי מפסיקה להשתמש בו בזמן הקרוב לול אחלה מקום לפריקה

למה את בת 18 וכותבת בספטיפס

בגיל ההתבגרות אנחנו מוצפים בהורמונים. זה משהו חדש לנו, אנחנו עדיין לא יודעים להתמודד עם זה. עם הזמן ההורמונים דועכים, ובכל מקרה לומדים להסתדר איתם.

אנונימית יקרה
קראתי כמה שאת מרגישה מבולבלת וחצויה, מצד אחד נזכרת בתקופות שבהן הרגשת עידוד והקלה, ומצד שני גם מרגישה עצובה ומוצפת בכל כמה ימים.. עד שאולי את כבר מתמלאת במחשבות מכבידות, וזה יכול לגרום לך להתייאש ולאבד תקווה, אולי לא להאמין שאי פעם תוכלי להרגיש אחרת..

ויחד עם זאת, אני גם שומע כמה שאולי היית רוצה להילחם בכאב שלך, ואני חושב שאת לא צריכה לעבור את כל זה לבד.. ואולי אם תוכלי לשתף אדם קרוב במה שאת מרגישה, תוכלו לנסות ולמצוא את הדרך המתאימה ביותר עבורך.. לפעמים עצם השיתוף יכול להקל, אפילו במעט, על הכאב שבלב..

אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת),
אנחנו מפעילים צ'אט אנונימי שפעיל בימים א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00
מצרף לך קישור לצ'אט שבו תוכלי לפרוק, לשתף ולמצוא אוזן קשבת עם אחד מהמתנדבים שלנו.. לאט לאט ובקצב שלך, בכל פעם שאת מרגישה עצובה..

שלך
מתנדב סה"ר