29 תשובות
של הנרצח.
כי הנער הרוצח עדיין יהיה בחיים, כמובן שיהיה להם מאוד קשה גם - אבל הנער שמת כבר לא יחזור לחיים, זאת אבידה נוראית, שההורים קוברים את הילד.
כי הנער הרוצח עדיין יהיה בחיים, כמובן שיהיה להם מאוד קשה גם - אבל הנער שמת כבר לא יחזור לחיים, זאת אבידה נוראית, שההורים קוברים את הילד.
לשניהם יש כאב מאוד גדול,
אבל יש פה משפחה אחד שאיבדה את הילד שלהם, ברור שלה הכי קשה
למשפחה השנייה עוד יש אפשרות לבקר אותו
אבל יש פה משפחה אחד שאיבדה את הילד שלהם, ברור שלה הכי קשה
למשפחה השנייה עוד יש אפשרות לבקר אותו
של שניהם בטוח
כי הנרצח לא חי והמשפחה בוכה
והרוצח בכלא וקשה גם למשפחה
כי הנרצח לא חי והמשפחה בוכה
והרוצח בכלא וקשה גם למשפחה
נרקב בכלא כי מגיע לו אולי?כי לקח חיים של מישהו אחר?
.lev צודקת
של הנרצח חד משמעית
האמת, לדעתי הרוצח..
כאילו, הנרצח כבר מת... ישלהם זכרונות טובים ממנו, עצם זה שרצחו אותו, איכשהו, מטהר את כל המעשים שהוא עשה או לא עשה.. ככה שיכול להיות שהוא היה ילד חרא וכו וכו ועדיין..
אבל ההורים של הרוצח, זה מטורף.. הם תמיד יחיו עם המחשבה הזו שזה בגללם, זה איך שהם חינכו וגידלו אותו
הם היו צריכים לעצור את זה איכשהו..
לא משנה מה הבן שלהם עוד יעשה, הוא תמיד יהיה זה שרצח..
זה שובר מנטלית לדעתי יותר
כאילו, הנרצח כבר מת... ישלהם זכרונות טובים ממנו, עצם זה שרצחו אותו, איכשהו, מטהר את כל המעשים שהוא עשה או לא עשה.. ככה שיכול להיות שהוא היה ילד חרא וכו וכו ועדיין..
אבל ההורים של הרוצח, זה מטורף.. הם תמיד יחיו עם המחשבה הזו שזה בגללם, זה איך שהם חינכו וגידלו אותו
הם היו צריכים לעצור את זה איכשהו..
לא משנה מה הבן שלהם עוד יעשה, הוא תמיד יהיה זה שרצח..
זה שובר מנטלית לדעתי יותר
לדעתי אי אפשר להכיל או להבין כאב של הורים שאיבדו ילד,אין משהו אחר שמשתווה לכאב הזה אם כל הכבוד לכאב ולאכזבה של ההורים מהנער הרוצח שלהם,אני לא חושבת שיש בכלל מקום להשוואה לתחושה הזאת בלב שלקחו לך חצי מהגוף והילד שלך בקבר.
תקשיב בעולם הזה הכול מתנהל לפי איך שהבן אדם מגיב לסיטואציה-יש מקרים שלמשפחה של הנרצח יהיה יותר כואב ויש מקרים שלמשפחה של הרוצח יהיה יותר כואב
כמה שזה ישמע דפוק,הרוצח יצטרך לחיות כל החיים שלו בידיעה שהוא רצח מישהו.והוא יסחוב את זה על המצפון ועל הלב שלו כל החיים..אז אני לא יודע
לשתי המשפחות אהיה קשה באותו המידה , כי מצד אחד המשפחה של הנרצח איבדה את היקר להם מכל וזה תמיד משהו שקשה ומצד שני המשפחה של הרוצח תצטרך להתמודד עם הבושה והמבוכה שהבן שלהם רצח מישהו ושזה הולך להתפרסם בכלי התקשורת ואף גם הולך להיגרר לבית משפט וכל זה...
למשפחה של הנרצח קשה הרבה יותר
ה*רוצח* תכנן לרצוח מישהו, הוא ידע מה יקרה
זה לא שהוא רב עם מישהו ופתאום הוא מת
הוא התכוון לרצוח אותו, המשפחה שלו צריכה להתמודד איתו בזמן שהמשפחה השניה פשוט איבדה ילד יום אחד באמצע החיים
ה*רוצח* תכנן לרצוח מישהו, הוא ידע מה יקרה
זה לא שהוא רב עם מישהו ופתאום הוא מת
הוא התכוון לרצוח אותו, המשפחה שלו צריכה להתמודד איתו בזמן שהמשפחה השניה פשוט איבדה ילד יום אחד באמצע החיים
אנונימי
איזה קטע שבדיוק אמא שלי עושה על זה מחקר, בהחלט יש רגשות דומות בשני המשפחות, בעיקר אשמה, חשש אולי לא שמרתי על הילד שלי מספיק
שאלה טובה. יהיה יותר קשה למשפחה של הנרצח.. הוא כבר לא בחיים
של הנרצח
נרצח כי לפחות המשפחה של הרוצח יראו אותו
המשפחה של הנרצח בחיים לא יראו אותו..
המשפחה של הנרצח בחיים לא יראו אותו..
לדעתי הנרצח כי אין כאב יותר גדול מזה... לאבד בן... אח... הורה...
אני חושבת שלמשפחה של הרוצח
שניהם
אבל לדעתי למשפחת הנרצח יותר קשה מכיוון שהוא לא חיי יותר, לפחות מי שרצח הוא חיי ...
אבל לדעתי למשפחת הנרצח יותר קשה מכיוון שהוא לא חיי יותר, לפחות מי שרצח הוא חיי ...
של הרוצח כי עדיף שהוא ירצח בתור בן אדם טוב ושההורים לא יצטרכו להתבייש בילד ולהבין שגידלו רוצח הנרצח זה גם נוראי אבל לא נורא כמו למשפחה שהבן שלהם רצח הרוצח שכן חי הוא סוג של מת מהלך ובושה למשפחה
של הנרצח
לדעתי זה די טריקי:
אני חושבת שבהתחלה, בחודשיםהראשונים, אולי אפילו בשנים הראשונות, למשפחתו לש הנצרח יותר קשה כי המוות נשאר עדיין טרי. אבל בטווח הארוך, למשפחת הרוצח יותר קשה כי הם כל הזמן חיים בתחושת אשמה וגם הרבה אנשים ניתקו קשר איתם, אולי הם אפילו איבדו את עבודתם. הם מנודים מהחברה. אף אחד לא תומך בהם. בניגוד למשפחת הנרצח, שכולם תומכים בהם ומחבקים אותם.
אני חושבת שבהתחלה, בחודשיםהראשונים, אולי אפילו בשנים הראשונות, למשפחתו לש הנצרח יותר קשה כי המוות נשאר עדיין טרי. אבל בטווח הארוך, למשפחת הרוצח יותר קשה כי הם כל הזמן חיים בתחושת אשמה וגם הרבה אנשים ניתקו קשר איתם, אולי הם אפילו איבדו את עבודתם. הם מנודים מהחברה. אף אחד לא תומך בהם. בניגוד למשפחת הנרצח, שכולם תומכים בהם ומחבקים אותם.
שניהם
למשפחה של הנרצח.
המדפחה של הרוצח תהיה איתו ותתמוך בו לא משנה כמה מחריד המעשה שהוא עשה.
המדפחה של הרוצח תהיה איתו ותתמוך בו לא משנה כמה מחריד המעשה שהוא עשה.
זה ממש תלוי
יש משפחות שלצערי תומכות ברצח
אבל לשניהם קשה
משפחת הנרצח איבדו ילד בכל המובנים
משפחת הרוצח סופגים אכזבה והם לא איבדו את הילד אבל באופן נפשי הוא כל כך אכזבה שהוא כבר לא חלק מהמשפחה, הם מתביישים בו מידי וכועסים.
אין איך להשוות
יש משפחות שלצערי תומכות ברצח
אבל לשניהם קשה
משפחת הנרצח איבדו ילד בכל המובנים
משפחת הרוצח סופגים אכזבה והם לא איבדו את הילד אבל באופן נפשי הוא כל כך אכזבה שהוא כבר לא חלק מהמשפחה, הם מתביישים בו מידי וכועסים.
אין איך להשוות
לפי דעתי בשני המקרים אתה מאבד את הבן שלך.
בין אם הוא חי או אם הוא מת, ברגע שהילד לקח חיים לבן אדם אחר, הוא לקח מעצמו את החיים שהיו לפני המעשה.
על פי דעתי, ובאמת שעבור כל משפחה זה אחרת, אבל אני חושבת שלהיות ההורים של הרוצח זה יותר קשה.
כי כאשר אתה ההורים של הקורבן יהיו את האנשים שיעזרו לך ומות בנך יהיה כמו מות של גיבור.
בעוד הבן שנשאר בחיים, כולם ישנאו, כשהוא ימות זה יהיה דבר טוב בעיניי מלא אנשים, ההורים יקבלו הערות כל יום על איך שהם חינכו את הבן שלהם, שיכול להיות שהם בכלל לא ידעו על הצד הזה שבו.
לסיום, אני חושבת שלהיות ההורים של הרוצח זה יותר קשה, כי חלק מהאשמה מופנה אליך בתור ההורה שלו, ובנוסף לכך, הוא סוג של מת כבר, הוא לא אותו בן אדם שהכרת.
ואם תשאל אותי זה יותר כואב לראות את הילד שלך חי כשבלב אתה יודע שהוא מת.
מקווה שעוד איך שהוא הסברתי את מה שאני חושבת כך שישמע הגיוני.
*כל זה כמובן, אם המשפחה לא תומכות ברצח, אם הן תומכות ברצח אז כמובן שלמשפחת הקורבן פי אלף יותר קשה*
בין אם הוא חי או אם הוא מת, ברגע שהילד לקח חיים לבן אדם אחר, הוא לקח מעצמו את החיים שהיו לפני המעשה.
על פי דעתי, ובאמת שעבור כל משפחה זה אחרת, אבל אני חושבת שלהיות ההורים של הרוצח זה יותר קשה.
כי כאשר אתה ההורים של הקורבן יהיו את האנשים שיעזרו לך ומות בנך יהיה כמו מות של גיבור.
בעוד הבן שנשאר בחיים, כולם ישנאו, כשהוא ימות זה יהיה דבר טוב בעיניי מלא אנשים, ההורים יקבלו הערות כל יום על איך שהם חינכו את הבן שלהם, שיכול להיות שהם בכלל לא ידעו על הצד הזה שבו.
לסיום, אני חושבת שלהיות ההורים של הרוצח זה יותר קשה, כי חלק מהאשמה מופנה אליך בתור ההורה שלו, ובנוסף לכך, הוא סוג של מת כבר, הוא לא אותו בן אדם שהכרת.
ואם תשאל אותי זה יותר כואב לראות את הילד שלך חי כשבלב אתה יודע שהוא מת.
מקווה שעוד איך שהוא הסברתי את מה שאני חושבת כך שישמע הגיוני.
*כל זה כמובן, אם המשפחה לא תומכות ברצח, אם הן תומכות ברצח אז כמובן שלמשפחת הקורבן פי אלף יותר קשה*
נרצח
באותו הנושא: