איך להתמודד עם בדידות כנער בוגר

סיפור קצר. אני בן 18 והייתי מאוד מקובל ביסודי וחטיבה, טיפה בכיתה י' ואז פיתחתי דיכאון בכיתה י"א-י"ב בעיקר בגלל הלימודים ואיבדתי את כל החברים שלי. עכשיו אני ג'ובניק שמנסה להסתדר עם סופ"שים משעממים ובודדים כמו לצאת עם אח שלי או לשחק במחשב ולצפות בנטפליקס הרבה. אני כבר לא מדוכא אבל אני סתם מבואס (יש הבדל ענק בין המצבים) על זה שאין לי חבר שאני יכול לחפור לו ושיחפור לי כמו שהיה לי פעם.
השאלה שלי היא אם סתם מישהו חווה משהו דומה ויכול לייעץ משהו. תודה ובבקשה לא לשפוט בפוסט הזה.