אני מרגישה צבועה. זה נחשב צבוע?

אני מאמינה באלוהים אבל אני לא בטוחה שאני מאמינה בתנך ולא אני לא מרגישה צבועה

הכל בסדר לא חושבת שדווקא זה נחשב צביעות, תמיד בתת מודע נחשוב על המון משפטים או פסוקים מהתנך שאנחנו לא כלכך מבינים ולא מאמינים

לא. את בוחרת מה לעשות ובמה להאמין.

את לא צבועה, היופי בדת זה לקחת ולאמץ את מה שאת מתחברת אליו. את לא צריכה ללכת עיוורת אל מול התנך.

שואל השאלה:
אוקיי תודה :)

זה לגמרי בסדר שיש דברים שאת לא מסכימה איתם. אמונה זה משהו אישי ואת לא חייבת להאמין בכל מה שכתוב!

זו שאלה טובה.
אני לא יודעת אם להגדיר את זה כצביעות, או פשוט חוסר המוכנות שלך לקבל את כל מה שכתוב בתנ"ך, מא ועד ת, גם אם הדברים הכתובים שם נראים לך קשים ליישום.

בתור חרדי לשעבר אני יכול לומר לך
שכך אצלי בהתחלה היה בהתחלה אמרתי שאני לא מסכים רק עם חלק מהפסוקים, אבל יותר מאוחר הבנתי שאני לא מאמין בכלל בתורה. (זה לא אומר שאצלך זה אותו דבר)
אגב יש הבדל גדול בין להאמין ביהדות לבין להאמין באלוהים

בתור אדם חילוני בעבר ובהווה, חשבתי לעצמי. הכיצד ספר כמו התנך, שנכתבים בו לא מעט דברים קשים ואף מתריסים. יכול להיות אמונתם של מיליארדים רבים. למעשה המחשבה הזאת כ"כ חילחלה בי, שהחלטתי לבדוק הכיצד זה היתכן..?!
למעשה גיליתי שהתנך, במיוחד חמשת החומשים, הם הספרים הכי דוגרים שיש. כלומר חלק מהציווים מהתנך הם כ"כ מפחידים ומתריסים בקריאת הפשט מרוב שהם דוגריים.
למשל יש ציווי בתנך האומר שאדם שחילל שבת חייב סקילה...?! עכשיו זה היה לי כ"כ מוזר הציווי הזה שהחלטתי לבדוק הכיצד זה יתכן שהיד כ"כ קלה על ההדק..?
לאחר שביררתי את כוונת הדברים גיליתי שהסיכוי שאדם יחלל שבת ויהיה חייב סקילה הוא כ"כ נמוך, עד שחשבתי האם אפשרי שעונש כזה יכול להתיישם מתישהו...?
ישנם לא מעט דברים שבגלל הדוגריות שהם נכתבים, הם גורמים לנו לשאול את עצמינו, היתכן..?

* אם ספר התנך היה ברור לעיני כל, סביר להניח שלא היו כ"כ הרבה חילוקי דעות לגביו.