אני שונאת את זה! אני רוצה לקרוע את הדפים ולצאת מהחדר בטריקת דלת ומה זה יעזור? אני סתם ארחם, אצחק על הטיפשות שבדבר פתטית...
אני שונאת את זה! אני רוצה לצעוק ולהישמע ברחבי החלל הפתוח ובמה זה יעזור? אני רק ארגיש רע על כך שהעזתי, אצחק על הרגשות שבי ילדותית...
אני שונאת את זה! אני רוצה ליפול, כל כך חזק עד שגופי ישבר ובמה זה יעזור? אני אתבכיין בלי סוף ואתחנן שהכל יפסק מייד בודדה ואבודה...
אני שונאת אותך! אני רוצה לבכות ולהתפרק ולהיעלם בין עטיפות בגדיי ובה זה יעזור? אולי זה ייתן לי שקט מהמחשבות, הן רודפות והודפות אותי לאחור עד לקצה עולמי הן מגיעות. אני כל כך, טיפשה!