מי שעושה כאן כבר תואר/אחרי צבא, אשמח אם תיכנסו (:

בת 18- אני לא עושה צבא (נפשי), בינתיים עובדת, אין לי בגרות מלאה ופסיכומטרי - עובדות.
אני יודעת שאני לא רוצה להישאר במצב הזה לשנה הקרובה, אבל אין לי שמץ איך אני זזה מכאן. לא חושבת שבכלל בא לי לעשות תואר/להשלים בגרויות ומרגיש לי שבסופו של דבר אני אתפשר וכן אלך על זה כדי "ללכת על בטוח" וללכת עם מסלול החיים כמו כולם, תואר, עבודה, חתונה, ילדים וכו, למרות שאני בכלל לא רוצה לעשות את זה. לא כי אני טיפשה או משהו, הייתי בכיתת מופת ואני נחשבת "מחוננת", פשוט מרגיש לי שאין לזה פואנטה. אם הייתה לי תוכנית ועבודת חלומות אז הייתי יודעת מה לעשות ולא מוותרת עד שאני אגיע לזה, אבל הקטע הוא שאין לי. אין לי מושג מה באלי להיות, לא יודעת אם אני רוצה לעשות משהו, וזה מכניס אותי ממש ללחץ וההורים משווים אותי לאחותי הגדולה שהיא בת 21 ומתחילה ללמוד רפואה ועשתה פסיכומטרי כמה פעמים כדי לקבל תוצאה טובה ויש לה כבר חבר והיא חיה לבד ועם אוטו משלה ואני מרגישה כישלון לידה. גם החברים שלי (רובם בני 21-2) מתחילים ללמוד משהו באוניברסיטה וכולם יודעים מה הם רוצים.
אני שמחה שאני נמצאת במצב הזה כי רק ככה אפשר באמת להתחיל לפעול ולעשות משהו עם עצמי. ממש הייתי רוצה ללמוד משחק אבל אמא שלי אומרת שזה לא מקצוע ושאני חייבת להתחיל להשלים את הבגרויות במקום. אישית אני בכלל חושבת שאני חייבת פסיכולוג או משהו כי אני על סף התמוטטות עם משבר זהות די גדול, מרגיש לי שאני לא מכירה את עצמי ואני מרגישה כמו כישלון אחד גדול. איך יוצאים מהמצב הזה?