2 תשובות
שואל השאלה:
מה השם שלו? אשמח לקרוא עליו או להגיד פרק תהילים
מה השם שלו? אשמח לקרוא עליו או להגיד פרק תהילים
בעיקרון הסיפור הזה הוא לא על חייל שהוא קרוב משפחה שלי אבל זה חייל שרצה להציל קרובת משפחה שלי ואני רוצה שיזכרו אותו בשנת 1988 היה אוטובוס בדרך ליריחו אם אני לא טועה ואז שלושה ערבים זרקו על האוטובוס בקבוקי תבערה האוטובוס התחיל לבעור וכולם ניסו לצאת באוטובוס הייתה רחל וויס עם שלושת ילדיה היא חיפשה אותם וראתה שהם בחלק האחורי של האוטובוס החייל דוד דלרוזה ניסה לשכנע אותה לצאת בקטע של ההחלטה אני לא זוכרת מה היא החליטה אבל היא החליטה להישאר כשדוד ראה שהיא לא רוצה לצאת הוא יצא החוצה מהאוטובוס רחל ווייס השיבה את נשמתה לבורא באמירת שמע ישראל החייל דוד דלרוזה נפטר כחודש אחרי הפיגוע כתוצאה משאיפת עשן ה' יקום דמם ואומנם יש לי גם סיפורים של רחוקי משפחה שלי שנפלו במלחמות ישראל סיפור על אחד מהם הוא על יששכר ברנרד טחובר:סיים את בית-הספר העממי-הדתי "חורב" ואת בית-המדרש למורים "מזרחי". הוא המשיך במסורת בית אביו והיה שומר תורה ומצווה מנעוריו, משכים ומעריב לבית-הכנסת וקובע עתים לתורה. היה עלם רציני, מתרחק מתעלולי שובבות, סגור בתוך עצמו ומקיים בנאמנות כל חובה לאומית. את העיסוק בתורה ובמדעי היהדות ראה כצורך יום-יומי, שממילא יעסוק בו כל ימיו, אף בלי הכשרה אוניברסיטאית, ושאיפתו היתה להשתלם בחקלאות בדרגה גבוהה, כדי שיוכל להיות לתועלת להתיישבות. על-מנת לחסוך כספים להוצאות לימודיו עבד שנתיים כמורה ביסוד המעלה ושנה במשרה חלקית במושב "הפועל המזרחי" שדה יעקב שבעמק יזרעאל, וזאת כשנת עבודה והכנה לקראת לימודיו בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה. בניסיונו בהוראה היה עוזר ומדריך למורים חדשים שעבדו אתו, אך נמנע מהתערב בענייני בית-הספר. בו-בזמן עבד אצל איכר והיה פעיל בשיעורי תורה בציבור. בסתיו 1947 התחיל ללמוד חקלאות באוניברסיטה העברית. ל"הגנה" הצטרף עוד בלומדו בבית-המדרש למורים וסיים קורס רגמים. הוא השתתף באימונים במקומות עבודתו בהוראה והוסיף להתאמן בשובו ללמוד בירושלים.
כשפרצה המלחמה אחרי החלטת החלוקה של עצרת האו"ם ויתר על ההקלות בשירות פעיל הניתנות לסטודנטים והצטרף לחי"ש. את אמו החרדה לגורלו הרגיע באומרו: "כל דור נתנסה בכגון אלה, עתה הגיע תורנו", והבטיח לה שלא יתנדב לשום מבצע מסוכן, אך יילך לכל אשר ישלחוהו בלי רתיעה וה' הטוב בעיניו יעשה. בפעולות בירושלים ובסביבתה היה שותף נאמן לחברים הבלתי-דתיים שביחידתו, אך בשעות-הפנאי התבודד וחי על-פי דרכו המיוחדת. לתמהונם עשה כל עבודה הכרחית אף בשבת והסביר להם שזוהי מצווה מן התורה, אך כשנשלח עם יחידתו להרטוב ובליל שבת נתאפשר להם לחזור לירושלים, נשאר שם שבוע נוסף, שכן הנסיעה חזרה אינה צורך הגנתי חיוני. יששכר שירת זמן-מה באפסנאות בירושלים ויצא בתפקיד מיוחד עם פלוגת פלמ"ח שנשלחה כתגבורת לגוש עציון. הוא ניסה לחזור לירושלים בשיירה ונשאר במשואות יצחק. להרגעת הוריו כתב להם, שהוא עסוק שם בעבודת-האדמה (למעשה - בעבודות ביצורים) ושמצבו טוב מכל הבחינות, חוץ מכמה מחסורים פעוטים בהלבשה וכדומה. ב"מצב טוב" זה המשיך בעבודה ובלחימה עד שנפל בנפול כפר עציון ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948).
ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא עם חבריו שנפלו עימו בהגנת הגוש למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים יש עוד אבל לצערי הרב אני לא זוכרת את הסיפורים שלהם ה' יקום דמם
כשפרצה המלחמה אחרי החלטת החלוקה של עצרת האו"ם ויתר על ההקלות בשירות פעיל הניתנות לסטודנטים והצטרף לחי"ש. את אמו החרדה לגורלו הרגיע באומרו: "כל דור נתנסה בכגון אלה, עתה הגיע תורנו", והבטיח לה שלא יתנדב לשום מבצע מסוכן, אך יילך לכל אשר ישלחוהו בלי רתיעה וה' הטוב בעיניו יעשה. בפעולות בירושלים ובסביבתה היה שותף נאמן לחברים הבלתי-דתיים שביחידתו, אך בשעות-הפנאי התבודד וחי על-פי דרכו המיוחדת. לתמהונם עשה כל עבודה הכרחית אף בשבת והסביר להם שזוהי מצווה מן התורה, אך כשנשלח עם יחידתו להרטוב ובליל שבת נתאפשר להם לחזור לירושלים, נשאר שם שבוע נוסף, שכן הנסיעה חזרה אינה צורך הגנתי חיוני. יששכר שירת זמן-מה באפסנאות בירושלים ויצא בתפקיד מיוחד עם פלוגת פלמ"ח שנשלחה כתגבורת לגוש עציון. הוא ניסה לחזור לירושלים בשיירה ונשאר במשואות יצחק. להרגעת הוריו כתב להם, שהוא עסוק שם בעבודת-האדמה (למעשה - בעבודות ביצורים) ושמצבו טוב מכל הבחינות, חוץ מכמה מחסורים פעוטים בהלבשה וכדומה. ב"מצב טוב" זה המשיך בעבודה ובלחימה עד שנפל בנפול כפר עציון ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948).
ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא עם חבריו שנפלו עימו בהגנת הגוש למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים יש עוד אבל לצערי הרב אני לא זוכרת את הסיפורים שלהם ה' יקום דמם