הייתם הולכים לקרבי בצבא בתור בת?

לא

כן.
ויכול להיות שאלך

כן

שואל השאלה:
תסבירו למה נגיד מי שלא

שואל השאלה:
נגיד אני רוצה לעשות תפקיד משמעותי וגם לעבור חוויה ולהכיר אנשים לא להיות גובניקית

לגמרי כן
אני כנראה אלך לקרבי

אני לא ארצה
זה נשמע לי דבר דיי מלחיץ ואני לא מגיבה טוב במצבי לחץ
וגם אממ אני דיי מסורבלת ולא יהיה טוב לתת לי להחזיק נשק וזה

שואל השאלה:
גם אצלי לא בעד קרבי לא לבנים ולא לבנות אבל בסופו של דבר זה החלטה שלי ואני רוצה שירות משמעותי למרות שאני מאד מפחדת כי יש בזה סכנות

כן.

אני התגייסתי לקרבי, אם את רוצה ומוכנה להשקיע אז בוודאי שאת גם מסוגלת. גם אם בדרך תחליטי שפחות מתאים לך, שאת לא מעוניינת להיות מבצעית - תוכלי להכנס מפלג או מפקדה ואולי לצאת לקורסים.
אחרי הכל (ועברתי המון, נפשית ופיזית) - אני לא
מתחרטת על הדרך שעשיתי. אבל זה אינדבדואלי

לא, לא הלכתי.

לא

כן אני רוצה! קודם כל מבחינת כושר גופני אני חושבת שזה דווקא סוג של תפור עליי וגם אני רוצה לתרום משהו משמעותי ברמה של לסכן חיים בשביל אחרים

כן

יש הרבה תפקידים משמעותיים בלי קרבי.

אני ספציפית ממש אבל ממש לא.
קודם כל אין לי פרופיל לזה ומסיבה טובה, אני לא בנויה לזה לא גופנית(בכלל) ולא נפשית. בכללי אני יותר אחת של מחשב ודברים פחות מעשיים/גופניים.
אז מאמינה שמבחינת התרומה שלי אני אתרום הכי הרבה בתפקיד ג'וב. בכללי אני גם די מפונקת ופחדנית כזאת, לא מתאים לי תנאי שטח וכל זה.

תראי, קרבי זה חוויה. נכון שכל שירות זה חוויה אבל יש דברים מיוחדים בקרבי שפחות חווים במקומות אחרים. אבל זה מאוד תלוי באופי שלך, אפשר לחוות שירות משמעותי מאוד ומהנה גם לא בקרבי. יש כאלה שצריכות מעשי ולא יכולות לשבת במשרד וכאלה שיעדיפו לשבת במשרד ולהשתמש יותר בשכל מאשר בגוף.

האמת לא, אבל הייתי שואף לתפקיד הדרכתי בשטח כמו מדריכת חיר, או אפילו מפעילת האמר