למאמינים: האם מפריע לך שמורידים את *הידיעה* שלנו לגבי קיומו של אלוקים לעניין האמונה האישית שלנו?

אני לא מדבר על הכחשת קיומו (שזה בכלל גרוע), אלא כך שרוצים (אפילו הרבה אנשים שוקראים משום מה לעצמם "דתיים") להתייחס לאלוקים כמו למישהו ש"לא בטוח" שהוא קיים בכל (הוא כן!), חס ושלום. זה גם זלזול מסוים, כי ככה למלך העולם (שהוא וודאי קיים) אין לו ממעד של מלך שעולם חייבים לציית לו.

אם זה היה ענין של אמונה - הוא לא היה מצוהו אותנו לדעת את קיומו:

"וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" (שמות ו,ז).
"וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה'" (שמות י, ב).
"וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שמות טז, יב).
"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת; אֵין עוֹד" (דברים ד, לט). יש עוד הרבה ספקוים גם בספרים אחרים של התנ"ך שיש לדעת את קיומו של אלוקים ולא רק להאמין בזה.

לא ייתכן שיהיו לנו ציווי בתורה לדעת את קיומו של אלוקים - אם זה לא היה אפשרי והתרוה באמת לא היתה מן השמים. מי יכתוב תורה כזאת ויצוה על האנשים לדעת שה' - הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, אם האנשים יראו שזה משהו שאי אפשר לדעת?

אבל האמת שזה משהו שכן ניתן לדעת, צריך רק לרצות. הרי לא חסר הוכחות לקיומו של אלוקים וכל שהתורה היא מן השמים.