יש לי קראש וזה מרגיש כאילו היא אדם מפורסם כל כך שאין לי דקה איתה לבד

אין לי כל כך הרבה חברים, כאילו יש לי פשוט לא יותר מדי והיא לעומת זאת מאוד מאוד מקובלת, ברמות אחרות יש לה מלאא חברים הרבה מהם בנים גם לצערי וכולם מתאהבים בה, קשה שלא היא די ההגדרה של שלמות.
אנחנו חברים מאוד טובים לשמחתי ועכשיו אנחנו אפילו קרובים יותר מתמיד (חוץ מהקטע הנוראי שלא נפגשים בכלל): אז אנחנו מדברים מלא בהאוס פארטי אם אתם מכירים אבל אנחנו אף פעם לא לבד תמיד היא בשיחה עם עוד מישהו אחד לפחות ולרוב זה יותר ולא נעים לה מאנשים אז היא חייבת לרצות אותם, אפילו חייל שמתחיל איתה והיא מוטרדת ממנו לא נעים לה ממנו איכשהו למרות שהיא מאוד מוטרדת, וגם ללג בעומר כמו לכל אירוע אפשרי שאפשר להיות בו איתה, 200 אנשים מנסים להיות איתה 4 קבוצות שונות שהזמינו אותה לא כולל אותי ואני משתגע מזה, כאילו אני שמח שיש לך חברים אבל איך לעזאזל את כל כך מקובלת בהגזמה, אני חושב שזה בגלל שהיא אשכרה מושלמת יש בה הכל והיא נחמדה לכולם, והיא ידידותית מאוד, אבל אני לא יכול יותר עם זה, אני לא רוצה להגיד לה שזה מעצבן כי אז אני אראה אפס חסר חברים ואני לא יודע מה לעשות כי זה מעצבן אותי שאני צריך להלחם על תצומת לב ממנה, ואני לא מקנא בזה שיש לה מלא חברים, אני פשוט רוצה להיות איתה יותר וגם יותר זמן לבד איתה