מה מדאיג או מלחיץ אתכם כרגע? מי שרוצה שיענה מאנונימי

העתיד בכללי

המשפחה
הגמגום
חרדות חברתיות ומחשבות על העתיד
המחשבה על זה שאני תמיד יהיה לבד

שהחרדות שלי ישלטו עליי (הם גם ככה ממש התגברו כל הסגר הזה ואני לא בטוחה שאני מסוגלת ללכת לבית ספר ולראות אנשים)

אחד המורים שלי
הוא כל הזמן מנסה להוריד אותי למטה וזה גורם לי לחרדות

חרדות חברתיות
התחושה שאין לי חברים.
ושאני בחיים לא אצליח להשיג חברים

יש לי מחר מבחן שלא התחלתי להתכונן אליו

הקורונה
העובדה שרבתי עם מי שאני מאוהבת בה בדיוק כשהתכוונתי להתוודות בפניה (שתינו יצאנו מהארון אחת לשנייה)
מתה על שאלות כאלה!

אנשים שמסתובבים בלי מסכות ושמירת כללי מרחק כאילו שהמגפה נעלמה.או ששמים את המסכה על הסנטר.

הווה שלי והעתיד שלי בגדול.

המעבר מהתיכון הזה לתיכון אחר.
אני מפחדת שכשהכיתהנתגלה פתאום כן יתייחסו אליי כאילו אני קיימת ושהמחנכת שסיפרתי לה שטוב לי שם תשאל אותי מה קרה.
אני לא רוצה להגיע למצבים האלה אבל אני חייבת לעבור מהתיכון המטומטם הזה שרק מי שמרכל אוהבים אותו.
ילד מהכיתה שלי עבר וילדה אמרה "אה באמת אני לא יודעת בכלל מיזה" וכולם מתים על הילדה הזאת, באמת ככל שאתה מרחל יותר יותר אנשים אוהבים אותך זה פשוט מזעזע.
מקווה שיעשו לי אותו דבר במקום להתייחס אליי כאילו אני קיימת כשזה לא למטרות של לשלוח תשובות לשאלות.
יש לי שם כמה חברות טובות אבל זה באמת לא שווה את זה אני רוצה לעבור למקום חם יותר שיהיה לי בן מקום עם מורים יותר טובים ונחמדים שלא עושים בוחן קשה של 10 דקות בכימיה שכמעט הרס לי את העתיד בתיכון.
ולא עושים מבחנים עם חומר שהם לא לימדו בביולוגיה ואס כמעט הורסים לי את העתיד בתיכון.
בגלל השתי טעויות הקטנות האלה יכול להיות שאני לא אתקבל למגמת רפואה וואלה זה פחות מתאים לי.
אני מפחדת לעבור כי אני לא יודעת מה לצפות ואיך זה יהיה ואם אני אוהב את המגמת ביוטכנולוגיה בתיכון שאני אעבור אליו.
אני מפחדת מהשיטת לימודים השונה (במחשב ובאינטרנט)

אני גם מפחדת ללכת בלילה לבד זה כאילו שבחושך החושי שמעה וראיה שלי כמו של ערפד וכל רעש אני מסתכלת מאיפה הוא בא וכל בן אדם שמאחורי אני בורחת ממנו ואם באמת יש בן אדם מאחורי אני הולכת מהר ומזיעה מלחץ זה קרה לי אתמול.

זום זום זום זום

שבעתיד הלא כל כך רחוק אנחנו כנראה הולכים להתנהל עם ציפים במוח זה מפחיד ומלחיץ אותי בטירוף

בגרות עוד פחות משבועיים ואני לא יודעת כמעט כלום

כל הקשור לקורונה ... בעיקר באמריקה ואנגליה ... יש לי שם משפחה וגם איידול

הדייט שלי

המבחן שיש לי מחר שבקושי התכוננתי אליו..
הילדות שאני מרגישה שאני מפספת

כלום, אין לי דאגות

התיכון והיחל במתמטיקה כי קרעתי את התחת מכיתה ח על ה5 יחל במתמטיקה ועד עכשיו אני על נכשלים. אגב בשבילי זה הרבה מעבר ליחידה או מקצוע כמות הבכי והדיכאון ששרפתי על זה לא נגמרת

העבודות, שיעורי הבית והמבחנים
הכל זה נטל אחד גדול

מבחן מחר
מבחן מחרתיים,
מבחן בעוד 4 ימים,
מבחן בעוד 6 ימים,
מבחן בעוד 9 ימים,
וזה ממשיך...

אה כן אבל גם כמובן העתיד, משפחה בלה בלה בלה.

ששנה הבאה אני כיתה יא ויהיו מלא בגרויות ועכשיו שיש את הקורונה אנחנו מפספסים המון חומר ולקחתי מגמות קשות

מחזור, אני במחזור ואין לי אף אחד לחפור לו יאואואו.

יש לי לעשות עכשיו הרבה טיפולי שיניים ואני מת מפחד מהם :-(

מלחיץ אותי שראיתי מראה שבורה ויש אמונה תפלה שאם רואים מראה שבורה אז יש 7 שנים רעות, למרות שאני לא מאמין באמונות תפלות

המחזור שלי מאחר ואם הוא מאחר זה אומר דבר אחד..

שאני ישאר לבד

המצב בבית

מחסור בכסף . וזוגיות שאין .

שההורים שלי יגלו עליי דברים שאני עשוה

הבגרות במתמטיקה אמאלה

עצוב שזה מה שבית ספר עושה לאנשים
זה לא אמור להיות ככה :/

מישהי שאני מחבב

שוואן דיירקשן כנראה לא יעשו משהו ל10 שניםם

שנה הבאה אני עולה לז
הייתי אמורה לעלות עם 4 חברות ממש טובות שלי אבל כולם דפקו לי ברז ואני הולכת לבד כאילו מהחברות שלי יש עוד איזה 3,4 בנות שהולכות ויש גם 2 בנים אבל אנחנו לא כל כך מדברים רק עם אחד לפעמים
אבל הכרתי שתי בנות שילמדו שם שנה הבאה אבל זה לא אותו דבר אנחנו לא איזה חברות טובות יש להן תחברות הטובות שלהן
בקיצור אני מפחדת להיות לבד בהפסקות ושלא יהיו לי חברות כי אני גם לא הבת היפיפייה שכל הבנים ידלקו עלייה
עכשיו בבית ספר שלי אני דיי מקובלת בכיתה אבל כאילו מקובלת חמודה לא הילדה הביצ'ית
ועוד השנה עברתי כיתה
מכיתה א-ה הייתי בכיתה אחרת והייתי ממש ממש מקובלת כיתה ב-ד הייתי דיי ילדה ביצ'ית אבל מכיתה ה השתנתי לטובה ופשוט אני לא יהיה רגילה שנה הבאה פתאום להיות הילדה הזאת בלי החברות שכולם מרכלים עלייה או שאף אחד לא מדבר איתה

מבאס אותי הפרידה מהבן זוג

סדר עולמי חדש. אבל אין מה לעשות.

יש לי עבודה גדולה להגיש עד יום חמישי שלא התחלתי ואני מפחד שאני לא אספיק להגיש אותה בזמן(והעבודה מהווה חלק מהציון של ה 30%[הערכה חלופית])
אני יודע שזה לא נשמע כמו משהו כזה נוראי, אבל לא עולה לי כלכך לראש מה עוד מדאיג אותי עכשיו חוץ מזה

החרדה החברתית שלי שמקשה עלי לעשות פעילויות בסיסיות כמו ללכת למספרה או להחזיק שיחה נורמלית עם בן אדם שאני לא מכירה אלפיים שנה, על בנים אין מה לדבר אפילו
זה שאני ליטרלי ילדה בת 12 בגוף של נערה בת 17
אין לי חברים כי רבתי עם כולם ואני לבד כל הזמן
אנשים מהעבר שלי שאני מתה להעיף ממשיכים להציק לי
שנה הבאה אני יא ואין לי כוח נפשי לזה
יש לי טראומה מאנשים ואני לא מצליחה לסמוך על אף אחד כל כך קשה לי להפתח אני הבן אדם הכי סגור בעולם
יש לי חרדות באופן כללי ולפעמים זה תוקף אותי באמצע הלילה או היום, פתאום הלב שלי מתחיל לדפוק ואני מתחילה להזיע ולפחד מהלא נודע בחיים שלי
ריקנות
אני תסבוך אחד גדול מצטערת על זה

שלא יהיה לי עתיד טוב

העובדה שאני רוצה לצאת מהבית,להיכנס לים ולטבוע

מלחיץ אותי שאני לא אחלה במחלה סופנית ואצטרך להמשיך לחיות את החיים האלה

הבגרויות יש לי כל הזמן חרדות בגלל זה

בגרויות

טסט ראשון מחר

בגרויות
וחרדים במצעד הגאווה

כל העניין הזה (אני לא אומר שזה נכון,אולי) של האילומנטי/הבונים החופשיים שהקורונה היא בטח דבר שהם ייצרו במכוון וכאן מתחילה התוכנית שלהם,ביבי כבר דיבר על חיישנים וזה כבר צעד קרוב יותר לשבבים,והעולם כנראה הולך להשתנות בצורה רעה ואם כל זה נכון כנראה שהם מתכננים גם להרוג את רוב אוכלוסיית העולם,גם בדיוק בזמן של הסגר התקינו בכל הפנסים וזה ברחובות לא זוכר בדיוק מה אבל מצלמות וכל מיני,תחפשו stopg5israel באינסטגרם וגם הייתה פה שאלה לפני כמה ימים על מסמך של נאסא שבו מתואר שהם יילחמו בנו האזרחים ושזה מ2020-2025,הנה אנחנו ב2020 וקורונה,גם חפשו ביוטיוב הרב אמנון יצחק נראה לי שהוא מדבר על השבבים וזה

ליטרלי הכל

בגרות בפיזיקה מחר.

חברות מזויפות .
הקורונה
יש לי משהו בגב ואני מחר אצל רופא אז נלחצת

אנונימית לול אמא שלי נכנסה להריון בגיל 20 אבל זה לא היה סטוץ

קראש+עבודות בית ספר

שאני בחיים לא אצליח להחלים לגמרי.

לחזור לבית ספר בלי חברים