אני מרגישה שאין לי טעם לקום בבוקר יותר, שאין פשוט משמעות יותר לכלום

החודשיים האחרונים היו החודשיים הכי נוראים בחיים שלי יחד עם זה שאין יותר לימודים אני והאקס שלי נפרדנו אחרי שנה ושלושה חודשים, מאז כל יום הוא אותו הדבר, אני קמה בבוקר רואה טלויזיה והולכת לישון וזה כל מה שאני עושה בחודשיים האחרונים, אני מרגישה שאין לי חברים יותר, שאין לי אף אחד, זה גם כל כך קשה להתמודד עם הפרידה בתקופה הזאת זה פשוט שובר אותי.

לפני הקורונה החיים שלי היו כל כך שונים היה לי חבר, חיים, חברים וגם אם לא הייתי נפגשת עם חברים לא הייתי מרגישה אף פעם בודדה כי תמיד היה לי את האקס איתו אף פעם לא הרגשתי לבד, והיום היום אני יכולה לאמר שאני יצאתי בערך 5 פעמים מהבית בחודשיים האחרונים ושלושה מהם נפגשתי עם האקס והוא רק פגע בי יותר, ניצל אותי, בפך את התקופה לקשה יותר.
אני אסמטית כלומר אני בקבוצת סיכון אז אני צריכה לשמור על עצמי אבל מצד שני אמא שלי מסתובבת בכל תל אביב ואחותי נוסעת לצבא ופוגשת אנשים וכאילו רק אני שומרת על עצמי, מה הטעם שאני לא פאקינג פוגשת אף אחד אם המשפחה שלי לא שומרת עלי?
וזהו פשוט אני לא יודעת איך להמשיך להתמודד זה נהיה כבר כל כך קשה, כל כך בןדד.