כתבתי קטע ואשמח מאוד לביקורת. תודה לעונים❤

אז נכון,
הירכיים התאחדו
והגבות הפכו לגבה
לזמן כבר אין משמעות
ואנחנו הולכות לישון בשעה שהיינו קמות בה

להשקיע במראֵה זה להחליף פיג'מה
והקשר התנתק עם חברות ששעות השינה שלכן שונות
אנחנו סתם תקועים עם הרבה נייר טואלט, תירס וטונה
ונהיה כבר פירה מרוב הנחיות

שמות הימים כבר לא חשובים
והחלומות נהיו קיצוניים
יש געגוע לתקופת מבחנים
ושעות השינה התהפכו כמו רכבת הרים בלי מעצורים

רבים על להוריד את הפח או ללכת לסופר
והדלת של המקרר כבר נשברה
אפילו לישון נהיה משעמם
ושכחנו את כל החומר הלימודי מכיתה ו' ומעלה

יש געגוע ללשנוא את יום ראשון
ובנות הסתפרו/גזרו פוני כמו ילדות בנות שנתיים
החלפנו 10,000 צעדים ביום ל10,000 קלוריות ביום
ויש כל הזמן תחושה של: "יאללה אני רוצה ללכת הביתה". אבל את בבית...

אבל תסתכלנה על הצד החיובי
לפחות -
אתן לא פורצים שהענף שלהם נמחק
ואתן לא הורים של ילדים בחינוך ביתי שצריכים עכשיו דרך חדשה לעצבן אותנו

לא נפגשים עם הדודה המנשקת בהגזמה
ולמדנו שיש לנו הרבה כשרונות מוזרים
לא תצתרכנה ללמוד על כל זה בהסטוריה בשונה מהדור הבא...
וסוף סוף למדנו איך עומדים בתורים

ועכשיו ברצינות
וכל כך חשוב
בזכות הקורונה קיבלנו פרופורציות ולמדנו להאריך את הדברים הקטנים...