בבקשה תעזרו לי אני כותבת את זה בדמעות בחיים שלי לא בכיתי ככה

שואל השאלה:
(אני כותבת עכשיו מהטלפון ישן שלי)

תאמיני לי שאני מבינה אבל את מדברת ככה מתוך זעם.תחליטי מחר שאת קמה שהולך להיות לך יום טוב. תאכלי דברים שאת אוהבת או שתציירי ותחליטי שהחיים שלך לא תלויים בטלפון כדי שבפעם הבאה שיקחו לך אותו תיהי רגועה יותר וככה ההורים שלך יראו שאת לא באמת תלוייה בו ואולי יתנו לך אותו יותר! בהצלחה!:)

שואל השאלה:
אני כן תלויה בו
וזה לא יעזור אני מכירה אותם
באמת שהטלפון הישן הזה הוא נס כי אם לא היה לי אותו הייתי יכולה ממש להשתגע אבל ברצינות

אז תנסי לדבר איתם בצורה רגועה אין לך מה להפסיד, לפחות יש לך את הטלפון הישן

שואל השאלה:
אני כבר מלא מלא פעמיים אבל זה ממש לא עוזר
הדבר הזה היה קורה כל יום לפני פסח

שואל השאלה:
באמת שנמאס לי כבר אין לי כבר מה לעשות בחיים האלא
כדאי לי לברוח מהבית היום כדי שהם ילמדו לקח? לאן לברוח?

קרו לי מקרים מאוד דומים..מוזמנת לדבר איתי על זה בפרטי בצורה יותר מעמיקה:)

היי יקרה
שומעת ממילותייך עד כמה מתוסכלת את, אולי אפילו כועסת...
נשמע שאת חווה מול אימך לאחרונה התמודדות לא פשוטה בכלל... שהיחסים בינכן הולכים
ומתדרדרים מיום ליום.
ממה שאת מתארת נראה כי את חווה קשיים חברתיים, והנחמה היחידה שאת מצליחה לקבל
הינה מעיסוק בטלפון שלך, אך את הדבר היחיד שאת חשה כי נשאר לך כדי להרגיש פחות
בודדה, אימך לקחה ממך...
יכולה רק לתאר לעצמי כמה מעוקה הסיטואציה הזאת גורמת לך להרגיש בכל פעם מחדש... כמה חסרת שליטה את בטח מרגישה- שהדרך היחידה שמאפשרת לך להרגיש שאת יכולה לבחור כיצד להעביר את יומך ולילותייך, הדרך בה את מרגישה פחות ריקנות, נלקחת ממך... וכל מה שאת מרגישה בכל פעם שכזו זה שמתנהגים אליך כמו לילדה קטנה, שזקוקה לפיקוח, שיחליטו עבורה...
משערת שהמצב גורם לך לייאוש גדול, כמה זה כואב להרגיש שלא סומכים עליך, שמחליטים
עבורך, שהחופש שלך נלקח ממך... זה כמו ציפור שגזזו את כנפיה וכלאו אותה בתוך כלוב,
בלי יכולת להתעופף לחופשי, לשמיים הפתוחים...
יקרה, נראה כי היחסים הקשים עם אימך נחווים כיוצאים משליטה, וגורמים לך להרגיש מפורקת, אבודה... אולי אפילו רותחת מכעס...
כתבת לקראת הסוף שאולי זה נשמע שאת מגזימה... ההרגשה הזו שכנראה מציפה אותך מתחברת מאוד לתחושות החזקות שאת מתארת לאורך כל כתיבתך... אפילו בלכעוס, ולחוות את הרגשות המרסקים עד הסוף אינך יכולה מבלי להרגיש אולי אשמה... שעליך להתנצל על כל מה שתיארת בכך שתכתבי שאולי את מגזימה... גם כאן נדמה שהיכולת להרגיש את העצבות וחוסר האונים אינה לגמרי בשליטתך, גם כאן עליך להסביר את עצמך...
יקרה, רגשותייך הם שלך, ואינך צריכה להתנצל על כך שאת מרגישה אותם זה לגמרי טבעי
התגובות שלך... נשמע שאת ממש בסערת רגשות...
שיתפת שאת לבדך, אך האם יש מישהו שאת מרגישה שכן אפשר לשתף אותו בהתנהלות המורכבת מול אימך? אדם שאת סומכת עליו גם אם לא חבר או חברה- מישהו אחר מהמשפחה, מישהו מהמסגרת בה את לומדת כמו למשל יועצת או מורה...
לא קל להתמודד לבד, זה יכול להיות כל כך מכביד ומפרק...
לכן, מבקשת לספר לך על עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת בה אני מתנדבת.
לנו בעמותת סהר יש צ'אט אנונימי לחלוטין בו ניתן לדבר עם אחד מהמתנדבים שלנו
בשעות פעילות הצ'אט ולקבל תמיכה, הקשבה מלאה ולא שיפוטית וכתף תומכת...
הצ'אט פועל בימים
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00.
רוצה להזמין אותך אלינו, תוכלי להתייעץ אפילו עם אחד מהמתנדבים שלנו ולחשוב יחד על אפשרויות עזרה עבורך...
בואי יקרה, אל תשארי לבד עם התחושות המטלטלות הללו...
מחכים לך בזרועות פתוחות להיות יחד עד שהסערה תחלוף.
שלך,
מתנדבת מסה"ר.