איך הרמב"ם מתמודד עם העניין שאסור ללמוד את חוכמת יוון?

פשוט עשה, הרמבם מספיק חכם בשביל להבין שאין באמת איסור, זה נטו מילולי.
אגב, אם הרמבם היה חי כיום, לדעתי הוא היה בין האתאיסטים הכי מפורסמים בעולם.

שואל השאלה:
הוא אמר בעצמו שהוא יעזוב את הדת רק אם יצליחו להוכיח לו במאת האחוזים את חוסר קיומו של האלוה.
וזה לא יקרה בקרוב.

ציניות, כי אי אפשר להוכיח חוסר קיום של משהו לא פיזי.
אני יכול להגיד שיש לך בננה סגולה על הראש ברגע זה ואין דרך שתוכל לשלול את זה.

שואל השאלה:
בדיוק, הוא בעצם אמר "אני אעזוב את הדת כשהגהינום יקפא"

שואל השאלה:
מה המקור של זה?

שואל השאלה:
אבל מה המקור שעליו מסתמך התניא?

קודם כל מה מקור האיסור?

מקור האיסור הוא בגמרא בסוטה מט: שם מובא: "ת"ר כשצרו מלכות בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להם תמידים. היה שם זקן אחד, שהיה מכיר בחכמת יוונית. לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר...אותה שעה אמרו: ארור אדם...שילמד לבנו חכמת יוונית".

הרמב''ם מסיק שאיסור ללמוד את חוכמת יוון שייך לעבר כי האיסור הוא על לשון יוונית שנשתכחה כבר.

אגב, כבר כתב הריב"ש שחוכמה יונית זאת שלמד הרמב"ם שיבשה את דעתו בכמה מפרושיו שכל חכמי ישראל חולקים עליו בזה.

בנוסף, הוא כותב כי בגלל שהיו בשעתו של הרמב"ם הרבה נבוכים הוא הוצרך ללמוד הדברים כדי לסתור אותם.