כשהייתי קטנה הרווחה לקחה אותי ואת אחי מההורים שלנו ושמה אותנו בפנימייה ואז משפחות אומנה וכל זה.. ואני חושבת שזה פיתח לי

חרדת נטישה. אני מגיעה למצב שכשאני מדברת עם מישהו שאני אוהבת אני ממש מפחדת שהוא יתרחק ממני אבל ממש. אני בוכה כל פעם כשאנחנו לא מדברים כמה שעות או שהוא מדבר בצורה שונה או לא יודעת אני פשוט חושבת סתם באמצע היום על כל סיטואציה אפשרית בזה שהוא עוזב אותי וזה ממש מכאיב לי ומפחיד אותי וכבר הגעתי למצב שאני כל הזמן שואלת את אותם האנשים אם הם מתרחקים ממני. זה גם מונע ממני להתאהב באנשים ולצאת עם מישהו כי אני מפחדת שהוא יעזוב בסופו של דבר. אותו דבר עם אמא שלי. אני מפחדת שהיא לא תחזור לבית או שהיא תחלה ויקרה לה משהו ואם היא לא חוזרת בזמן לבית אני מתחילה להילחץ ממש. זו חרדת נטישה? זה הגיוני שזה התחיל בגלל מה שקרה לי כשהייתי קטנה? איך להפסיק לחשוב שכל בן אדם שנמצא בחיים שלי יעזוב אותי ויפגע בי? איך להתמודד עם זה בכללי?