מה הדבר הכי גרוע שההורים שלכם עשו לכם?

אני לא אוהבת לפרט על זה, אבל כשהייתי בת 16 אושפזתי בפתאומיות בתל השומר ואבא שלי לא ביקר, לא שאל, לא כלום. כשנותחתי לפני שהכניסו אותי לחדר הניתוחים הוא אמר שזה מגיע לי ושאני אמות.
אמרתי לאבא שלי שאני לא תומכת במוות קולקטיבי של ערבים והוא איחל לי להיאנס ואז להידקר על ידי ערבי.

יש יותר גרוע, אבל אני לא רוצה לפרט פה. וואו, מלא שלחו לי הודעה מחזקות ואני רוצה להגיד תודה רבה, אני בת 20 וזה נמשך עוד אבל מתגברים.

אמא שלי צעקה עלי בסופר כשהייתי קטנה

אבא שלי הרביץ לי, נתן לי פליקות בתחת, סטירה בפנים, דחף אותי לתוך שלולית מים, וזרק עליי ספר

אמא שלי הכתה אותי
אבל היא קיבלה את העונש שלה.

אממ אני לא יודעת אם יש משהו ספציפי אבל היו כמה עונשים שהם נתנו לי.

היתגרשו!!!

פעם הם לא נתנו לי ללכת לחגיגות יום העצמאות כי לא עשיתי שיעורי בית... ככה זה הורים רוסים

אבא שלי די זרק אותי כשנולדתי, אני ואמא שלי כמעט נזרקנו לרחוב עד שהמשפחה התחילה לתמוך כלכלית
לעומת אמא שלי שנלחמה בשבילי ועשתה ליטרלי הכל בשביל שאשאר שמח, אני חייב לה את החיים שלי. כל מה שהיא עברה בשבילי וואו...

אמא שלי פעם נתנה לי מכה לשפתיים כי כנראה אמרתי משהו לא בסדר.

באמת שאין לי מה להגיד, ההורים שלי מושלמים... 3>

אבא שלי אמר לי שאני סנובית

אמא שלי קראה לי נאצית.
ביום השואה

אבא מרביץ לי

תשובה מאת כרובית מטוגנת

בוא ונדבר קודם על זה שקיימים הורים אשר מרביצים לילדים שלהם וכ'ד..

אחת הטראומות הקשות ביותר שיכול ילד לחוות היא דחייה על-ידי אמו. יש קוראים שימחו בתוקף כי תופעה כזו לא קיימת. אך האמת היא שהיא כן קיימת. לא כל ההורים אוהבים את ילדיהם או אף מחבבים אותם. יש הורים החשים כי ילדיהם מהווים נטל על כתפיהם וכי הם אינם הדבר שאותו הם "הזמינו" ולא מהווים מענה לציפיותיהם.

ברור שכל ההורים מרגישים לפעמים תסכול, מועקה, תשישות ושחיקה. אך יש הורים שהתנהגותם כלפי ילדיהם מתאפיינת בכל כך הרבה דחייה, התעללות, חוסר בגרות או מופרעות, עד כי קשה להם אם לא בלתי-אפשרי להעניק לילדיהם אהבה וביטחון באופן עקבי. אנשים אימפולסיביים, חסרי משמעת ומרוכזים-בעצמם צפויים להתרעם על העובדה שתינוק גרם להם לאבד שנת לילה טובה, להפסיד את הכיף שביציאה לבילוי עם חברים, ולוותר על החופש לצאת ולבוא כאוות נפשם. התמכרויות, אפילו כאלה תמימות לכאורה, כמו קניות או וורקוהוליזם (התמכרות לעבודה), שלא לדבר על סמים או על התמכרות לאינטרנט, לא מותירות כל מרחב בלבם ליצור חיבור אמיתי עם אדם אחר, שכן ההתמכרות נוגסת בכבודם העצמי, בזמנם ובכוחותיהם. אנשים בעלי הפרעות רגשיות, כמו הפרעה נרקיסיסטית, הפרעת אישיות גבולית, הפרעה טורדנית כפייתית, חרדה, דיכאון או אוטיזם, עשויים להיות מודעים באופן פריפריאלי בלבד לעצם קיומו של הילד, ולא להיות מסוגלים להעניק תשומת-לב לצרכיו.
ולכן אם והיה ולמשתמש מכאן אחד ההורים שלו מרביצים לו,צ'כים או ו וכ'ד..
אני מציעה להגיש תלונה/לדבר על זה עם מישהו מבוגר שאתם סומכים עליו.

מאת כרובית מטוגנת.

^^ אוי, אני מצטערת לשמוע :( אם את רוצה לדבר את יותר ממוזמנת

אמא שלי זרקה עליי שלט של טלוויזיה מעצבנות

הם ניפצו לי בכוונה את הטלפון .....

אנסו אותי

אבא שלי זרק עלי סלט בגלל שהוא התעצבן עליי ממש (לא מאשימה אותו הוא עבר תקופה ממש קשה באותם הימים)
אבל היא ביקש סליחה

איימו עליי שישימו לי סחוג בפה

זרקו אותי מהבית

אבא שלי ממש תפס אותי וחנק בצוואר
אמא נתפסה עם הציפורניים שלה גם בצוואר והשאירה לי סימנים עם דם
וזרקה עליי כיסא פעם אחת ...
כשהייתי ביסודי כל הרוע הזה היה
וסגרו אותי בחדר בלי לתת לי ארוחת ערב פעם אחת כי לא התנהגתי טוב ואסרו על אחותי להכנס עם אוכל לחדר כדי שלא תביא לי או נעלו בחדר עד שאפתור שיעורי מתמטיקה (חינוך רוסי קשה..)
וגם העיפו אותי כשהייתי בת 12 מהבית נעלו אותי מחוץ לבית ולא היה להם משנה כמה בכיתי ודפקתי שיחזירו אותי לבפנים כי איחרתי בשעה או שעתיים מהרגיל הביתה והסתובבתי כמה שעות בחוץ בערב..

שפכתי קערת קורנפלקס בגיל 8 ונתנו לי כאפה חח חוץ מזה כלום

לא רוצים אותי בבית למרות שהשנה הם השתנו אבל אמרו לי שישלחו אותי לפנימייה כי לא בא להם שאני יהיה בבית

יצרו אותי

היו נותנים לי מכות בראש כשהייתי קטנה כשלא הייתי מבינה את שיעורי הבית

אמא שלי פעם ממש התעצבנה עליי והיא השכיבה אותי על הרצפה ושרטה לי את הפנים עד שירד לי דם ואבא שלי היה מצליף בי עם חגורה אם הייתי מעצבנת..

כשהייתי קטנה זה היה בעיקר לא מעט סטירות אני לא ממש זוכרת אבל כשהייתי קטנה כנראה עשיתי משהו שעיצבן אותו והוא הכניס אותי למקלחת בכוח עם הבגדים.. ולא מזמן גם כנראה עצבנתי אותו אז הוא הוציא כמעט את כל תכולת הארון שלי על המיטה בערב. ישנתי על מזרון אחר. והוא (עכשיו עכשיו לא, בימים האחרונים) מקלל אתי הרבה וקורא לי מפגרת ואומר שאני צריכה ללכת ל-אא אני לא בדיוק זוכרת נראלי לבית משוגעים

העיפו אותי מהבית מאיימים בלשלוח לפנימייה צועקים עלי מזלזלים בי אחר כך כשאני הולכת מהבית ולא חוזרת כמה ימים הם מתחננים שאחזור, עושים לי מניפולציות אומרים שאני דפוקה אבא מקלל לפעמים והכי מצחיק שהם אומרים שהם עושים הכל בשבילי. סיפור קצר לפני כמה שנים עברתי התעללות ממש קשה בבית ספר ואמרתי להורים שלי שלא עשו עם זה כלום ואמרתי לאבא שלי שנראה לי שיש לי דיכאון ואני רוצה להתאבחן כדי להיות רגועה, ומה הוא עשה? זלזל והשפיל אותי שנים אחר כך בגלל זה - היום אני מאובחנת עם דיכאון והפסיכולוגית שלי טוענת שזה התחיל באותה תקופה לפי מה שהיא ראתה. חוץ מזה אני ממש אוהבת אותם והעיקר שיש לי אוכל בצלחת-הם הפסיקו עם הרוב והתנצלו והים אנחנו בקשר טוב ואוהבים ממש

אני ממש, אבל ממש מזועזע מכל הסיפורים האלו! זה פשוט עצובב!! מאחל לכם רק טוב! לא מגיע לכם שיתייחסו אליכם ככה לא משנה מה עשיתם.ן! וכולכם.ן מוזמנים.ות לפרטי, אם בא לכם.ן.

מהרגע שנולדתי עד בערך גיל 3-4 אמא שלי הייתה מפוצצת אותי במכות, ממש מכות רצח, אומרים שזה מה שגרם לי לחרדות חברתיות שאני התמודדתי איתן 18 שנה, כל פעם שהיא הייתה מרביצה לי היא הייתה סוגרת את עצמה בשירותים ומרביצה לעצמה עד שהיה יורד לה דם, והיא ניסתה להתאבד כי לא יכלה להתמודד לבד עם תינוקת, (יש לי אבא מקסים אבל הוא לא היה ממש נוכח) בכל מקרה אמא שלי ניסתה להתאבד בגללי פעמיים. או אפילו יותר אלו רק הפעמיים ששמעתי עליהם, את כל זה אחותה סיפרה לי לפני כמה חודשים, ושזאת כנראה הסיבה שאני שונאת בני אדם ושאני פאקינג שרוטה במוח, למזלי אני לא זוכרת הרבה מהמכות אבל זה חרא לחיות בהרגשה שאמא שלך ניסתה להתאבד בגללך, מגיל מאוד קטן שמו אותי בטיפולים כי פחדתי מבני אדם, פחדתי מסבא וסבתא שלי אפילו ואני זוכרת מצויין איך פחדתי לבקש מסבתא שלי שתמזוג לי מים אז סימנתי לה עם הידיים. ואיך בכיתי מכל תשומת לב קטנה שהביאו לי, ממש פחדתי מבני אדם, ממש, יש לסיפור הזה סוף יחסית טוב, אומנם ההורים שלי התגרשו לא מזמן אבל לפחות אמא שלי שמחה יותר לבד ויש לה פחות התקפי זעם כאלה, היא לא אובדנית כבר, לפעמים נפלט לי שאני שונאת אותה והיא חושבת שאני באמת שונאת אותה, אבל אני לא, היא מצטערת על מה שהיא עשתה ואני שמחה

מרגישה שהתשובה הזאת עזרה לי ממש לפרוק כי לא בכיתי בכי טוב כבר איזה חודש

^אנונימי אני בדיוק כמוך
והיו מרביצים לי כשהייתי קטנה ועונשים כבדים וסימנים אפילו על הגוף
אבל עדיין אוהבת את ההורים שלי הם בנו את מי שאני היום ואני אדם טוב לב ויש לי המון הצלחות לא עצלנית
כשהייתי צריכה אותם הם היו שם בשבילי תמיד

אבא שלי פשוט אמר לי שאני לא יכולה יותר לגןר בבית

אמא שלי הבן אדם אחד הטובים אליי ואני אוהבת אותה ממש והיא אותי.
אבא פחות, הרבה פחות

הם אמרו לי שאני בזבוז חמצן וחבל שהם לא גמרו אותי בקו****

הביאו את אח שלי

אמא פשוט הוציאה עליי את העצבים פיזית ( הודתה בפני שהיא הכתה אותי בילדות מתוך עצבים ולא כי עשיתי משהו, שבגלל שאני חלשה יותר היא ראתה לנכון ) הרביצה לי ( לא פליקים ) אלא ממש מכות בגב, והפילה אותי מהכיסא , פעם אחת בכלל חנקה אותי וקיללה אותי עד גיל 15-16 .... גם ניסו להעיף אותי מהבית, ההורים שלי גרושים פעמיים, אבא פשוט נטש אותי , אמא סיפרה לי כשהייתי בת חצי שנה אז אבא ניסה לחנוק אותי במיטה משהו כזה,

בגיל 8 הכניסו לי סבון לפה כי אמרתי קללה..

נולדתי

אמא שלי הייתה נותנת לי פעם סטירות כשהייתי קטנה
היא כבר לא עושה את זה והיא תמיד אומרת שהיא ממש מצטערת על זה שהיא עשתה את זה

וואי אני קוראת סיפורים וכואב לי הלב
תתלוננו אני יודעת שזה קשה ואי אפשר לשפוט אבל צריך להתלונן לפני שזה יגיע למקומות גרועים יותר

כשהייתי בת חמש הייתי עדיין עם מוצץ וכדי שאני יפתר מהמוצף הם צרקו לי את כל המוצצים מהחלון זה היה קשה חח אבל חוץ מזה ההורים שלי מושלמים בלי עין הרע

אימא שלי משכה אותי בשיער אחרי ששאלתי אותה אם יש משהו לאכול
היא הזכירה לי מלא על כמה שאני שמנה אבל בצורה מעליבה
ההורים שלי קראו לי מטומטמת או איך אני לא מבינה דבר מסוים אם אני שואלת אותם משהו
אבא שלי קורא לי אפסית, שאני כלום, שאין לי מושג מהחיים שלי ושאני משחקת אותה חכמה
אומר לי שאין לי מוח בלי הטלפון שלי
ומתעצבן עליי אם לא הבנתי משהו במתמטיקה בכך שאמר שאין לו מושג איך אני יודעת את האלפבית בכלל

אני לא אומרת שהוא הסיבה היחידה להפרעות הנפשיות שלי, אבל לאבא שלי בהחלט היה חלק גדול בכך.

וואו קשה לי לשמוע את כל זה...
האמת שאין לי אפילו לא זיכרון אחד של ההורים שלי צועקים עלי.. בנינו יש מצב שזה קשור לעובדה שאני מאובחנת עם בעיה נפשית שנגרמה ככול הנראה מסיפור הגירושין שלהם אבל היי לפחות לא צועקים עלי :)

סיפרו אותי בכוח

ביום ההולדת שלי היו לי בלונים בבית הספר ובסוף היום השומר החזיק לי בשביל שאני אוכל לצאת מהשער והוא עזב אותם בטעות והם נתקעו בעמוד חשמל ועעשיתי מזה מזה עניין בגלל שזה היה יום ההולדת שלי ולמחרת אמא שלי הביאה מכבי אש וקראה לי וכל הבית ספר ראה שהם מנסים להוריד לי פריקינג בלונים והם לא הצליחו ובסוף אחד מהם חזר באמצא היום והביא לי בלון וזה היה מביך רצח

וואו, אני מזועזעת מהסיפורים פה, זה ממש עצוב..המקסימום דבר שקרה לי עם אמא שלי זה שרבנו והיו הרבה צעקות..דבר שני, אנשים שאומרים על חינוך רוסי, זה קשור רק לזה שיש חינוך רוסי זה קשור גם להורים כי גם אני גדלתי בבית רוסי וחלילה בחיים לא התנהגו אליי באלימות

הורים שלי הכי מושלמים בעולם ואני משתתפת בצער של כל אחד

מכות ובידוד חברתי וחרדות נפשיות

לקחו לי את הפאלפון לחודש

אנשים, אתם אדירים שאתם מתמודדים עם כל זה. אני ממש מצומררת פה, אף אחד לא צריך לעבור את זה. אתם מדהימים ואני כאן תמיד, אבל תמיד, בשביל כל אחד ואחת מכם.

אין עליכם.

אמאלה מזעזע מה שרושמים פה... הכי נורא אצלי זה העיפו אותי ליום מהבית ויום אחרי אמרו לי לחזור

יצאתי מהמקלחת ואמא שלי זרק עליי ברזל והייתי ערומה

וגם ההורים שלי אמרו לי תמותי

אבא שלי הרבה פעמים מרביץ לי וצועק עליי

כנל אבל אמא

אני לא רוצה להגיד אני מפחדת שיזמינו לי משטרה או משהו (למרות שזה ממש לא חמור מה שעשו לי אבל עדיין...)

אבא שלי שבר לי את הטלפון.
אני יסביר ההורים שלי גרושים ,
ואבא שלי ממש קנאי לאמא שלי
ואני זוכרת שהוא חיפש בטלפון שלי משהו שקשור לחבר של אמא שלי ואז שהוא מצא מספרים וזה הוא שבר לי את הטלפון, ריסק אותו לחתיכות וכולי בכיתי ברמות .. זה היה איפון שקיבלתי במתנה
והייתי בסהכ ילדה קטנה שכול היום מתחקרים אותה שאלות על חבר של אמא שלה וכול שניה המשפחה של אבא שלי מקללים את אמא שלי
ואני יתן הסבר עוד יותר
ההורים שלי התגרשו בזה שהייתה לאבא שלי מאהבת וכאילו פתאום אתה מקנא לאמא שלי?
אגב אני בנתק עם אבא שלי ועםכול המשפחה שלו ואני שמחה שגדלתי והבנתי דברים
והבנתי שמי שעושה רע לאמא שלי עושה רע לי.

ההורים שלי סבבה חוץ מכמה צעקות ועונשים מעצבנים הם בסדר ,הם לא מכים אותי או משהו כזה. אמא שלי כן סבלה בילדות מאח שלה שהתעלל בה ממש ואמא שלה ממש התעלמה מזה ונתנה לו לעשות מה שהוא רוצה (הוא לא אנס אותה אבל כן התעלל בה ממש) . ההורים שלי לא מושלמים אבל אני יודעת שהם אוהבים אותי ורוצים שיהיה לי טוב, למרות שהם לפעמים נותנים לי עונשים יותר מדי על דברים לא מאוד גרועים הם הורים סבבה.

וואו כול מי שצריך עזרה תמיכה ומה שלא יכול לכתוב לי בפרטי

אבא-החרים לי את החדר ואת כל הדברים
נעל אותי במקלחת
עשה עלי חרם משפחתי (כן אשכרה חרם כמו בן 3) כי הגעתי באיחור הביתה
צרח מול כל המשפחה
התעלם מהצרכים והרצונות הבסיסיים שלי ומהזכויות הבסיסיות שלי לאכול מה שאני רוצה ולהאמין במה שאני רוצה
אבל אני עובדת איתו על זה כי הוא השתנה מאוד מאז הגירושים ואני לוקחת הכל בבייבי סטפס ומנסה להתחבר אליו
יש עוד כמובן וכמובן ומה שהוא עשה עוד לאחיות שלי אני זה כלום לעומתן

אמא-אשכרה כלום.היא פשוט מהממת.

ההורים שלי גרושים והם היו עסוקים בעצמם ובפסיכיות שלהם ולא היו שם כדי לגדל אותי אפילו שנייה אחת מהחיים שלהם..

אממ, אמר לי שאסור לי להיות בטלפון בגלל שמגיעים אורחים?
-אין על אבושש

כלום אבל פעם אחת כשאבא שלי היה שיכור הוא אמר משהו שממש פגע בי

נראה לי שהם התגרשו

קצת הרבצות בלי סיבה

היי רומי

כתבתי משהו באנונימי תחפשי

עד גיל 8 אבא שלי כל הזמן היה מרביץ לי ולאחותי על דברים קטנים והייתי בטוחה שאמא שלי ידעה אבל אחרי שהוא הפסיק (שהגיעה הביתה תינוקת חדשה) הזכרתי את זה ואבא שלי הכחיש ואמר שתמיד שמרו עלינו בקופסאת צמר גפן, אני לא שכחתי

הוא כל הזמן קורא לי בקללות ומתעצבן עליי ומאיים עליי ואז כשאמא שלי אומרת לו שזה לא בסדר אז הוא מתחיל לאמר דברים כמו "לא עשיתי כלום"
הם כמעט התגרשו לפני שנתיים הייתי כבר מעדיפה שהם היו מתגרשים

זה כל כך עצוב שיש כאן כאלה שמאשימים את עצמם בזה שההורים שלהם מרביצים/הרביצו להם.
תבינו שזו ממש לא אשמתכם.
לא משנה מה עשיתם(לא הכנתם שיעורים/דיברתם "לא יפה"..) לא מגיע לכם שירביצו לכם ואין שום דבר שיצדיק את זה שמרביצים לכם.

אבא שלי היה אלים מאוד, גם לא בן אדם אידאלי להורות ומגיל 12 עד 13 היה אונס אותי, עכשיו הוא בכלא
חוץ מזה גם לאמא יש שריטות אבל היא לא מתעללת וקשה לי כבר לחשוב על דברים רעים בתור משהו רע ביחס למה שאבא שלי עשה אז אני אעזוב את זה

כשהייתי בכיתה
ג, שכחתי את הספר במגירה אז לא עשיתי שיעורי בית והמורה לא האמינה והזמינה את ההורים שלי ושיקרה להם והם לא הביאו לי לצאת מהבית לטייל עם חברות כל השנה, רק בימי שבת..
דרך אגב זה קרה ביום הולדת שלי):
אה גם פעם אחת אמא שלי התעצבנה עליי על משהו כשהייתי ממש ממש קטנה וסטרה לי, אבל זה קרה פעם אחת..
וכשהייתי קטנה והייתי עושה דברים רעים אבא שלי תמיד היה מביא לי מכות בטוסיק וצורח עלי בקטע מפחיד, אבל גם אחי ספג את זה..
ועכשיו באופן כללי הם מתייחסים יותר לאחי מאשר אליי, הם מביאים לו אוכל לחדר, מפנים אחריו, הוא לא עושה כלום בבית (הוא בן 25) ואני זו שמנקה תמיד את הבית ומפנה כלים ומכינה אוכל ועושה את כל המטלות.(16))

כשהייתי קטנה אבא שלי חזר מפורים שיכור ונפלה לו הכיפה הוא קרא לי לבוא ולהרים לו אותה ואני לא מצאתי אותה והוא התחיל לצרוח עליי
טוב ואז לפניי שנה הוא עזב אותנו ונסע מאיתנו 4 שעות ועבר לגור באילת

צרחו עלי מלא והכל

ומנסים לפעמים להרביץ לי(אמא) אבל היא לא מצליחה כי אני ממש חזקה אז לא כדאי לה כי אני אגן על עצמי

אבא שלי סוג של חנק אותי השנה וקיבלתי עוד מיליון עונשים במשך שלוש שנים כזה פעם אחת לקחו לי את הטלפון וכאילו לא יכולתי להיות עם מולטימדיה (טלפון טלוויזיה מחשב טבלאט....) במשך שבועיים כי לא הלכתי לחוג שלי פעם אחת
ההורים שלי אוהבים אותי והם אומרים לי את זה אבל לקבל עונשים כל הזמן של בלי הטלפון שאין לי דרך לתקשר עם אף אחד בעולם הזה זה קשה והם לא מבינים אל זה הם לא מבינים שום דבר על החיים שלי ואני מנסה כמה שיותר לא לדבר איתם על דברים אישיים כי זה פשוט לא כיף לי לדבר איתם יותר מידי

אבא הביולוגי שלי.
לא רוצה לגדל אותי/כל קשר איתי.
ובמקום להיות שלם עם עצמו ולהתגבר הוא חי עכשיו ברחובות (וחי על סמים)
בגלל זה יש מקומות שאני פשוט לא הולכת אליהם..מפחדת לראות אותו.
אה והוא עשה גם משהו נורא לאמא שלי שמשפעיה עליי הרבה בחיים.

ילדו אותי ואת אחי הקטן אחרי 5 בנים בגיל 40+

אימלה תקשיבו שאני קוראת את זה ואני מזועזעתת

הצלפות עם חגורות
מול כל המשפחה
והיום הם אומרים שחבל שהם לא היכו יותר כי אז זה היה עושה אותי טובה יותר
כשהייתי בת 5 זרקו אותי החוצה בתור עונש והתביישתי נורא מהשכנים
בגיל 8 שיגעתי אותם כי נורא רציתי עגילים, ואז יום אחד אמא שלי הביאה אותי מאוחר לבית ספר ובדיוק המורה לימדה על עבד עברי ואמא שלי שמעה ואמרה מול כל הכיתה 'מצוין הנה רצית עגילים' וכולן צחקו ואז המורה אמרה שהיא הביאה מרצע להראות לכיתה אז זו הזדמנות להראות באמת איך זה וגם שמגיע לי עונש על האיחור ואז הן העמידו אותי ליד הדלת עם החומש ביד ואמרו לי לקרוא בקול את הפסוקים ואז תוך כדי שקראתי פתאום בהפתעה המורה תפסה לי את האוזן צמוד למשקוף ודקרה עם המרצע (זה נראה כמו מברג כזה עם שפיץ) וצעקה עלי להמשיך לקרוא בזמן שהיא רוצעת אותי
כמעט השתנתי במכנסיים
היא לא עשתה באמת חור אבל זה כאב נורא כמה ימים אחר כך
והכי גרוע זה הפדיחות
כל הכיתה זכרו לי את זה עד התיכון שעברתי למקום אחר
אה וכמה ימים אחרי זה הפרעתי בשעעור והמורה אמרה שהיא תקרא לאמא שלי והתחננתי שלא
אז ביא קראה לי לשולחן שלה ותפסה לי את האוזן עם מנקב של דפים ולחצה חזק עד שבכיתי
בחיים אני לא ישכח לה ולאמא את זה ואת הפדיחות והבושות
והם אף פעם לא ביקשו סליחה

ofir
גם אבא שלי!!!
אבל לי דווקא זכור שמזה נהניתי .
ואבא שלי פשוט בנאדם חרא..לא רוצה לפרט.

אבא שלי הרביץ לי עם חגורה ואמא שלי הביאה לי פלפל חריף בכוח וגרמה לי לאכול...

ההורים שלי מאוד אוהבים אותנו והכל אבל הם עדיין בטוחים שהדבר הכי שהם עשו זה היה לחנך אותי עם החגורה
אם הם לא היו אוהבים אותי כל כך זה היה יותר קל - הייתי מצליחה לשנוא אותם
אבל ככה אני אוהבת אותם נורא ולא מסוגלת לחשוב עליהם רע
אבל יש לי טראומה מהמכות ועד היום אני לא לובשת חגורה ואם אני נוגעת בחגורה אני מיד מרגישה את העור שלי כאילו נשרף מההצלפות
אז כולי מתוסבכת כי מצד אחד אוהבת אותם ומצד שני הם עשו לי כל כך רע
וגם פעם אחת צבטו את האוזן שלי ומשכו אותי ככה עד לחדר
ופעם אחת שמו לי פלפל חריף בפה כי דיברתי לא יפה

האנונימית שכתבה שאבא שלה לא בקשר איתם,זה סיפור ממש דומה לשלי
אבא שלי גרם לנו לברוח,לקח לנו את הטלפונים בשביל שלא נוכל לבקש עזרה(זה היה לכמה ימים עם הטלפונים) וגם לא משלם מזונות
הוא לא בקשר איתי ועם אח שלי הקטן ופעל באלימות כלפי אמא שלי כשאח שלי היה בן כמה חודשים והיא גם החזיקה אותו רק בשביל לסגור אותי בחדר(הוא נעל אותי) ולא יכולתי לצאת(הוא ממש נעל אותי שם ליום שלם כמעט)
בסופו של דבר הוא ניתק איתנו קשר המון ובגללו לאח שלי יש טראומת נטישה,אני בוכה המון ודי קשה לנו,כרגע המצב שלנו בלעדיו יותר טוב אבל אמא שלי כל הזמן עובדת ולא תמיד יש עבודה(עצמאית) ואני נשארת עם אח שלי כמעט כל יום.
אבא שלי הספיק להגיד לי המון דברים מעליבים בחיים שלי ואני מעדיפה לא לפתוח את זה כאן
חייבת להגיד שהמצב הנפשי שלו לא בשמיים ושהוא עבר התעללות מצד המשפחה שלו והם נידו אותו המון זמן ככה שאני לא בדיוק יודעת מה אני חושבת עליו כבר
אבל פעם אחרונה שדיברנו הוא אמר לי לחפש אבא אחר והייתי צריכה לנתק קשר בעצמי ולהגן על אמא שלי ואז הוא חסם אותי ואנחנו כבר לא מדברים כמעט שנה אבל לפני זה זה היה כמעט ארבע שנים שמתוך הארבע שנים האלה הוא נעלם ואז יצר קשר ונפגש איתנו,נעלם אחרי טיפה זמן וככה באמת גרם לאח שלי ולי חרדות וטראומות,אח שלי עדיין ילד קטן ככה שהוא סובל המון מהחרדות שלו.
לגבי אמא שלי,כן היא צעקה עליי ועשתה דברים(לא הרביצה) אבל הגיע לי
הייתי ילדה די אנוכית בשלב מסוים בחיים שלי והיא לא ידעה כבר מה לעשות

אבא שלי נטש אותי כשנולדתי ובגיל 12 כשנפגשנו ע"י איחוד בית משפט(ומאז מתראים פעם בחודש)הוא לא הסכים לספר לאחיות שלי שאני אחותן וממשיך לדחות את זה כל הזמן. אמא שלי הרביצה לי כשעצבנתי אותה לפני שנתיים שלוש וכשהייתי קטנה ולא הסכמתי לעשות משהו היא נעלה אותי בשירותים כמה דקות וזה הרגיש כמו נצח. פעם אחת היא גם העיפה את כל הצעצועים שלי על הרצפה ושברה חלק..היא הביאה גבר חדש הביתה ועשתה את זה איתו חדר לידי וזה היה נורא. ובגלל שאנחנו לא מסתדרות ,רבות והיא גם צועקת היא מנסה לפצל את הבית ולגרום לי לגור בחדר אחד ושירותים ולבנות בתוכם מטבחון:/ ואם לא זה אז פנימייה

עצוב לי וכואב לי ממש לשמוע את הסיפורים האלה.. יש הורים שפשוט לא מגיע להם התואר הזה!
אני הייתי ילדה עם בעיות של קשב וריכוז והייתי עושה המון בלאגן להורים שלי ומעולם לא הרימו עליי יד.. המקסימום זה לקחת לי את המקלדת מהמחשב ואז אבא שלי היה מחזיר לי אותה חח
תהיו חזקים!

אני סובלת מחרדות קשות
יש לי בחילות
ואני רועדת
המורה הפרטית שלי לאנגלית שמה לב והיא עשתה איתי ועם אמא שלי שיחה
ואמא שלי אמרה לה שאני פשוט ילדה מפונקת אבל היא לא הצליחה להסביר איך
אבל זה כבר לא משנה כלום כבר לא משנה
אני פשוט חיה כגופה מתה
אני חיה אבל אין לי כח ואין לי נשמה כבר וככה זה ימשך

אני לא ישנה כבר הרבה זמן

ההורים שלי פעם היו מרביצים לי לא התעללות אבל הרביצו לפעמים אני מזכיר להם את זה כדי שירגיש רע ולא יעשו את זה לאחים שלי הקטנים גם

אני קוראת פה את התשובות ופשוט מזדעזעת

אמא שלי לא מרביצה לי, היא מתעללת בי נפשית.
הייתי מעדיפה שהיא תרביץ לי..
מכות עוברות אחרי שבוע שבועיים, אבל המילים שהיא אומרת לי כמעט כל יום, נשארות בי כצלקות לנצח.
הנפש שלי מתה כבר מזמן.

כשהייתי בגיל של גן ההורים שלי הרביצו לי וחזק פעם הייתה לי צלקת ביד אבל בגלל שזה היה כשהייתי ממש קטנה אז העור כבר התחדש ולא רואים אתזה
ואמא שלי אמרה לי פעם שהיא מצטערת שהיא ילדה אותי

אני קוראת פה תשובות וכל כך מודה על ההורים שיש לי.
אני מצטערת בשביל כל מי שעבר את הרוע הזה3>

אני שונאת את אבא שלי כל פעם בעולם שחשבתי על להתאבד (אל תדאגו אני לא אעשה את זה או משהו)זה היה בגללו כי שונאת אותו נמאס לי אני מעדיפה להיות יתומה נשבעת
כאילו אם הוא ימות אני לא יזיל דמעה אני אפילו לא יהיה עצובה אולי אפילו יהיה לי חיוך אני רצינית

אבא שלי נעלם מהחיים שלי בתקופה של חרם שעברתי יחד עם המשפחה מהצד שלו

זילזל בי פעם
אבל יש לי ב"ה בכמת הורים מהממים
מי שצריך לדבר באמת שאני פה הכי בכיף 3>

אמא שלי גזרה לי את השיער כי אני שברתי לה את המחשב שההיתי קטנה.

אמא שלי עברה תקופה קשה פעם... כשאני ואחותי הגדולה לא סידרנו את הבית היא צעקה עלינו "למה ילדתי אתכן בכלל? אתן פשוט חסרות תועלת" אני יודעת שהיא כנראה לא התכוונה לזה אבל אני כל הזמן חושבת על זה

ההורים שלי נורא סבלניים אני
לא זוכר שום מקרה שבכיתי או הרגשתי מושפל בגללם

וואו אנשים תקשיבו זה מזעזע מה שאתם עוברים/עברתם ואתם חייבים לעשות עם זה משהו למרות שאלו ההורים שלכם מוזמנים לדבר בפרטח

פעם אחת בזמן שחינכו אותי עם החגורה, היא פגעה לי בפנים ונהיה לי סימן בצורה של החגורה ואז לא שלחו אותי יומיים לבית ספר

אבא שלי היה מרביץ לנו כשהיינו עושים משהו רע . אבל אני זוכרת שיותר כאב לי הלב מאשר המכה עצמה (למרות שהמכה כן הייתה חזקה)
הוא שבר לי את המחשב ופשוט ניפצץ לי אותו כשהייתי בת 15 בערך ..
וכשהייתי קטנה הוא שבר לי צעצוע שאהבתי ובכיתי הרבה כי זה פגע בי ..

התנהגתי לא יפה אז סבתא שלי זרקה לי את הברביות . סבתא שלי הייתה נועלת את אח שלי בשרותים בחושך לכמה דקות , לפעמים הם היו מכניסים אותו למקלחת של מים קרים ואני שומעת את הצעקות שלו ..(אני חשבתי שאני לא אבכה כשאזכר בדברים האלה אבל אני בוכה כי זה שרט לי את הלב)

כשהייתי בת 17 אמא שלי ממש כעסה על אח שלי והיא רצתה להרביץ לו עם חגורה ואני תפסתי אותה ונלחמתי איתה שלא תעשה לו כלום ! לא נתתי לה לעשות לו כלום ! (אח שלי היה בן 13) , באותו יום הלכתי למסיבה ושתיתי אלכוהול בכמויות מפחידות כדי לשכוח את מה שקרה ..
ופעם אחת אמא שלי ניסתה להרביץ לי והרבצתי לה גם וכל הזמן הייתי מקללת אותה ומשפילה אותה

עד היום יש לי פחד מצעקות כי אני ישר חושבת שזה יוביל לאלימות.

אבל מה שאני יודעת שאני לא אתן לבן שלי לעבור את הדברים האלה , אני לא ארסק לו את הלב כמו שריסקו לי את הלב ..

היום אני בקשר טוב עם ההורים אבל אני אעדיף את בעלי ואת הבן שלי עליהם גם אם זה אומר לוותר על ההורים .
פעם ראשונה שאני מדברת על זה , זה תקופה שמאוד ניסיתי להדחיק .

אני לא מבינה איך אפשר לעשות דברים כאלה לילד קטן (כל האלימות פיזית והמילולית) , להרוס לו את הנפש הקטנה והתמימה שלו ...

תהיו חזקים ! אתם לא לבד !!!❤

יש לי אישויים לא פשוטים עם אמא שלי בכלל אמא שלי כל הזמן אומרת כמה שהיא מתחרטת שהביאה אותי ושהיא לא אוהבת אותי אבל זה כלום לעומת מה שהולך פה , חשבתי שהמצב שלי גרוע , כל מי שחווה דברים כאלה , זה לא באשמתכם אתם ילדים טובים ולא מגיע לכם שיתייחסו אליכם אתם בני אדם ואל תאשימו את עצמכם בכלום בבקשה תפנו לרווחה או למבוגר אחראי ! אתם לא צריכים לחוות את זה ! זה לא מגיע לאף אחד!

יש לי אישויים לא פשוטים עם אמא שלי בכלל אמא שלי כל הזמן אומרת כמה שהיא מתחרטת שהביאה אותי ושהיא לא אוהבת אותי אבל זה כלום לעומת מה שהולך פה , חשבתי שהמצב שלי גרוע , כל מי שחווה דברים כאלה , זה לא באשמתכם אתם ילדים טובים ולא מגיע לכם שיתייחסו אליכם ככה אתם בני אדם ואל תאשימו את עצמכם בכלום בבקשה תפנו לרווחה או למבוגר אחראי ! אתם לא צריכים לחוות את זה ! זה לא מגיע לאף אחד!

אמא שלי היא סוג של נרקיסיסטית.., אני אפילו לא יודעת איך להסביר, כשאני רוצה להגיד את הדעה שלי או כשאני לא מסכימה איתי, היא צועקת עליי וגורמת לי להרגיש כאילו הדעה שלי לא רצויה.. היא תמיד אומרת שאני לא עושה כלום בבית (למרות שאני מנקה ועושה מדיח.) ופעם אחת אמרה לי שאני בדיוק כמו אבא שלי, (לפני שנולדתי הוא היה מתעלל ומרביץ לאחיות שלי ולאמא שלי,) היא תמיד אומרת שאין לי סטייל ואין לי פשוט טעם, היא משווה אותי לבנות אחרות תמיד וגורמת לי להרגיש חרא ורע עם זה, כשאני אומרת שאני צריכה משהו, (למשל לא מזמן בקשתי ממנה לשלוח אותי לטיפול נגד גמגום, כי אני מגמגמת במציאות.) והיא אמרה לי שאני לא מגמגמת ושאני לא צריכה כלום ואפילו לא הקשיבה לי, אמרתי לה שאולי לידה אני לא מגמגמת, וגם שאני לא מדברת איתה כל כך הרבה והיא לא ממש יכולה לדעת, והיא פשוט סיננה אותי, כל פעם שאני רוצה לבקש ממנה משהו אני חיה בפחד שהיא תצעק עליי, היא לא מקשיבה לי אף פעם וחיה רק סביב ההשגים שלי ומה שהיא רוצה שאני אהיה, והיא גורמת לי לחשוב שהיא בסדר גמור בכך שהיא מחמיאה לי פה ושם ומתחנפת, או כשהיא עושה משהו לא בסדר ואני אומרת לה, אז היא הופכת את זה אליי ואומרת שאני זאתי שלא בסדר, לא יצא לי לדבר על זה עם מישהו.. אין לי חברות אמיתות במציאות שאני מרגישה איתן בנוח, וזה ממש קשה לחיות ככה, הלוואי ופשוט היו לי חיים נורמליים. ולא הייתי דוחקת כל בעיה שלי לפינה.

אמא שלי היא סוג של נרקיסיסטית.., אני אפילו לא יודעת איך להסביר, כשאני רוצה להגיד את הדעה שלי או כשאני לא מסכימה איתי, היא צועקת עליי וגורמת לי להרגיש כאילו הדעה שלי לא רצויה.. היא תמיד אומרת שאני לא עושה כלום בבית (למרות שאני מנקה ועושה מדיח.) ופעם אחת אמרה לי שאני בדיוק כמו אבא שלי, (לפני שנולדתי הוא היה מתעלל ומרביץ לאחיות שלי ולאמא שלי,) היא תמיד אומרת שאין לי סטייל ואין לי פשוט טעם, היא משווה אותי לבנות אחרות תמיד וגורמת לי להרגיש חרא ורע עם זה, כשאני אומרת שאני צריכה משהו, (למשל לא מזמן בקשתי ממנה לשלוח אותי לטיפול נגד גמגום, כי אני מגמגמת במציאות.) והיא אמרה לי שאני לא מגמגמת ושאני לא צריכה כלום ואפילו לא הקשיבה לי, אמרתי לה שאולי לידה אני לא מגמגמת, וגם שאני לא מדברת איתה כל כך הרבה והיא לא ממש יכולה לדעת, והיא פשוט סיננה אותי, כל פעם שאני רוצה לבקש ממנה משהו אני חיה בפחד שהיא תצעק עליי, היא לא מקשיבה לי אף פעם וחיה רק סביב ההשגים שלי ומה שהיא רוצה שאני אהיה, והיא גורמת לי לחשוב שהיא בסדר גמור בכך שהיא מחמיאה לי פה ושם ומתחנפת, או כשהיא עושה משהו לא בסדר ואני אומרת לה, אז היא הופכת את זה אליי ואומרת שאני זאתי שלא בסדר, לא יצא לי לדבר על זה עם מישהו.. אין לי חברות אמיתות במציאות שאני מרגישה איתן בנוח, וזה ממש קשה לחיות ככה, הלוואי ופשוט היו לי חיים נורמליים. ולא הייתי דוחקת כל בעיה שלי לפינה.

אמא שלי היא סוג של נרקיסיסטית.., אני אפילו לא יודעת איך להסביר, כשאני רוצה להגיד את הדעה שלי או כשאני לא מסכימה איתי, היא צועקת עליי וגורמת לי להרגיש כאילו הדעה שלי לא רצויה.. היא תמיד אומרת שאני לא עושה כלום בבית (למרות שאני מנקה ועושה מדיח.) ופעם אחת אמרה לי שאני בדיוק כמו אבא שלי, (לפני שנולדתי הוא היה מתעלל ומרביץ לאחיות שלי ולאמא שלי,) היא תמיד אומרת שאין לי סטייל ואין לי פשוט טעם,

אמא שלי היא סוג של נרקיסיסטית.., אני אפילו לא יודעת איך להסביר, כשאני רוצה להגיד את הדעה שלי או כשאני לא מסכימה איתי, היא צועקת עליי וגורמת לי להרגיש כאילו הדעה שלי לא רצויה.. היא תמיד אומרת שאני לא עושה כלום בבית (למרות שאני מנקה ועושה מדיח.) ופעם אחת אמרה לי שאני בדיוק כמו אבא שלי, (לפני שנולדתי הוא היה מתעלל ומרביץ לאחיות שלי ולאמא שלי,) היא תמיד אומרת שאין לי סטייל ואין לי פשוט טעם, היא משווה אותי לבנות אחרות תמיד וגורמת לי להרגיש חרא ורע עם זה, כשאני אומרת שאני צריכה משהו, (למשל לא מזמן בקשתי ממנה לשלוח אותי לטיפול נגד גמגום, כי אני מגמגמת במציאות.) והיא אמרה לי שאני לא מגמגמת ושאני לא צריכה כלום ואפילו לא הקשיבה לי, אמרתי לה שאולי לידה אני לא מגמגמת, וגם שאני לא מדברת איתה כל כך הרבה והיא לא ממש יכולה לדעת, והיא פשוט סיננה אותי, כל פעם שאני רוצה לבקש ממנה משהו אני חיה בפחד שהיא תצעק עליי, היא לא מקשיבה לי אף פעם וחיה רק סביב ההשגים שלי ומה שהיא רוצה שאני אהיה, והיא גורמת לי לחשוב שהיא בסדר גמור בכך שהיא מחמיאה לי פה ושם ומתחנפת, או כשהיא עושה משהו לא בסדר ואני אומרת לה, אז היא הופכת את זה אליי ואומרת שאני זאתי שלא בסדר, לא יצא לי לדבר על זה עם מישהו.. אין לי חברות אמיתות במציאות שאני מרגישה איתן בנוח, וזה ממש קשה לחיות ככה, הלוואי ופשוט היו לי חיים נורמליים. ולא הייתי דוחקת כל בעיה שלי לפינה.

הרביצו לי,נתנו לי סטירות על כלום התעללות של שנים היו נועלים אותי בחדר לבכות לבד ולעבור את הכל לבד,היו מקללים אותי ומעליבים אותי,וככה מגיל 3 :) אמא שלי קראה לי שמנה וגרמה לי להפרעות אכילה,וכשהסברתי לה על זה היא אמרה שלפחות זה יעזור לי להרזות :) אף אחד לא לוקח אותי ברצינות. אני מרגישה לבד :)

הרביצו לי,נתנו לי סטירות על כלום התעללות של שנים היו נועלים אותי בחדר לבכות לבד ולעבור את הכל לבד,היו מקללים אותי ומעליבים אותי,וככה מגיל 3 :) אמא שלי קראה לי שמנה וגרמה לי להפרעות אכילה,וכשהסברתי לה על זה היא אמרה שלפחות זה יעזור לי להרזות :) אף אחד לא לוקח אותי ברצינות. אני מרגישה לבד :)