מה אתם חושבים על מה שכתבתי? כל ביקורת תתקבל בברכה.

היא מתיישבת על הכסא בשנייה שהיא מגיעה, אני רואה אותה בוחנת את החדר, מתסכלת על כל פריט ופריט, מנסה להבין איפה היא נמצאת למרות שהיא הייתה כאן כבר לפחות 20 פעמים.

אני מתחילה לדבר אליה והיא מגיבה בקושי, העיניים שלה זזות ולא נשארות על נקודה קבועה במשך יותר מחמש שניות ברצף.

המצב שלה הדרדר ואני שמה לב לזה.

בין המעט משפטים שהיא מוציאה מהפה שלה היא מציינת שהיא בלחץ, אני שמחה לפחות שהיא מרגישה מספיק בנוח איתי בשביל להגיד לי את זה.

כל הגוף שלה פונה ליציאה כמעט בהפגנתיות ואני יודעת שהיא לא מעוניינת להיות כאן.

היא מתחילה לבכות והידיים שלה רועדות.

אני לא יודעת מה להגיד, בחיים לא ראיתי אותה במצב כזה, ובכנות אני דואגת.

אני מנסה לשבור את הקרח ומספרת לה על השבוע שהיה לי.

זה לא עוזר.

אני רואה אותה מנסה לנשום בקצב סדיר ללא הצלחה, הגוף שלה מחליט לא לשתף איתה פעולה.