יש לי שאלה, תיכנסו..

למען האמת יש לי עבר די קשה, הייתי בדיכאון ויש סיפור שלם מאחורי זה, אבל עברו שלוש שנים מאז והיום אני אחד בני האדם הכי מאושרים שאתם בטח תפגשו, אי אפשר לראות עליי את העבר בכלל.

אבל אני שמתי לב לתכונה מאוד מאוד גדולה בי, חלק מאוד גדול ממני ואפילו רוב האופי שלי, תמיד חשוב לי לגרום לאנשים להיות מאושרים ולאהוב את עצמם, כל כך חשוב לי שאין לי בעיה מבלי לחשוב בכלל לשים את עצמי מאחור ולהשקיע כמה זמן שיידרש אפילו שנים בשביל בן אדם שאני לא מכירה.

ואם יש לי תקופה רעה זה בגלל המחשבות שלא הצלחתי לשמח אף אחד, לחשוב על זה רק גורם לי לבכות למרות שזה לא נכון! החברה הכי טובה שלי אמרה לי שאני גרמתי לה לאהוב את עצמה, שהראיתי לה דרכים להיות מאושרת ועצות להתמודד עם זמנים קשים. החברה הכי טובה השנייה שלי.. אולי זה היה לפני שנה או שנתיים אבל היא אמרה לי שאם לא הייתי לצידה היא אולי הייתה.. שמה קץ לחיים שלה..

אני באמת מעריכה את עצמי על זה שאני באמת עזרתי להן.. קשה לי להאמין שבזכותי מישהו יכול להיות מאושר.. שיש מצב שאפילו הצלתי חיים של בן אדם שחשוב לי.. אני לא יודעת למה אבל אני כותבת את זה עם דמעות.

רק אתמול כתבתי לחברה ממש טובה שלי הודעה ארוכה באורך של בערך חמשת אלפים מילים בשביל להסביר לה שהיא פוגעת בעצמה והיא צריכה להפסיק ושאני תמיד לצידה.

השאלה שלי היא, למה כל כך אכפת לי לעזור לאנשים? לא משנה אם אני מכירה את הבן אדם הזה, לא משנה אם יצא לי לדבר איתו בווטסאפ, לפגוש אותו ברחוב או בבית הספר, ואפילו אם זאת החברה הכי טובה שלי, למה כל כך חשוב לי לגרום לאנשים להיות מאושרים? למה כל כך אכפת לי מאנשים? למה אם אני חושבת על עצמי דברים רעים כל מה שעולה לי לראש זה שלא הצלחתי לעזור לאף אחד ושאני סתם חסרת תועלת, שהקיום שלי בעולם הזה לא עוזר לאף אחד.. למה..?

תודה שקראתם את כל זה 3>