זה הגיוני שאני כועסת על אמא שלי בגלל זה?

אני בת 16 ועם חבר שלי כבר כמעט באמת שנה.
הוא משקיע בי, הוא מנסה להרשים את ההורים שלי, הוא נחמד, הוא באמת מושלם.
אמא שלי גם יודעת שהוא הבן אדם היחידי שעושה אותי מאושרת והיחידי שהצליח להוציא אותי מדיכאון של שנתיים אם לא יותר.
היא יודעת כמה שאני אוהבת אותו וכמה שהוא אוהב אותי.
ההורים של חבר שלי מתגרשים היום, זה לא פשוט לחבר שלי והוא גם לא צריך להיות בבית בגלל המתח (אמא שלו מתגרשת מאבא שלו ואומרת לו את זה עכשיו ואבא שלו משוגע הוא יכול לעשות בעיות)
אחיות שלו הולכות לישון אצל הבני זוג שלהם ואמא שלו אצל חברה והוא לא רוצה ללכת לישון אצל חבר כי הוא לא רוצה שחבר שלו יראה אותו בדאון ויש מצב שהוא יבכה או משהו והוא גבר אז יעני לא מתאים.. ובאמת שאני האופציה היחידה שלו.
ואמא שלי לא מסכימה שהוא ישן אצלי! למרות שהסברתי לה הכל, אמרתי לה שהוא עזר לי בהרבה דברים בחיים ואני רוצה לתת את המקסימום שלי כדי לעזור לו עכשיו כי מגיע לו. והיא פשוט אמרה שהוא ילד גדול ושהוא יסתדר לבד. אני באמת בשוק!! הוא אכל אצלנו ארוחת שישי, הוא שיחק עם אח שלי הקטן, הוא ילד טוב, אבא שלי מתת עליו. אני לא מבינהה מה הקטע?!
הוא ישן אצלי פעם ראשונה ואחרונה בתקופת הקורונה כי זה היה חד פעמי כי ההורים הבינו שהמצב לא פשוט, אז מה מה הבעיה עכשיו? אמרתי גם שלא הייתי מבקשת שוב אם זה לא היה הכרחי אבל זה הכרחי ואני חייבת לעזור לו. הוא הבן זוג שלי, הוא החבר הכי טוב שלי!
אני לא מבינה למה היא לא מבינה את המצב, למה היא כל כך קשה. אני איתו שנה, אנחנו בני 16, הוא גר שעה נסיעה ממני ובתחבצ זה בכלל שעתיים נסיעה, אז זה לגיטימי והגיוני שהוא ישן אצלי! אז עזבו רגע את זה שזה לגימי והגיוני, ההורים שלו מתגרשים, קשה לו, הוא צריך אותי, וגם עכשיו הוא לא יכול לבוא?