אמא שלי אוהבת להוציא עליי עצבים על הבוקר באלימות

אתמול בלילה היא לא הסכימה להדליק מזגן ולי תמיד חם בלילה אז גם כשפתחתי חלון היה לי חם וישנתי בלי שמיכה, רק שעל הדרך עקצו אותי *מלא* יתושים בקטע שהידיים שלי אדומות לגמרי מהגירודים. אז מרוב שהיה לי מגרד וליטרלי *ראיתי* יתושים בחדר אז הלכתי לישון בסלון כי היה לי עוד שעתיים מהשעה שקבעתי עם חברה ללכת לבית ספר. ואז אמא שלי התעוררה ולא כמו בן אדם נורמלי תחזור לישון (היא מתחילה לעבוד בתשע), אז לא היא פתאום תחליט להפעיל את השואב הרובוטי ואז לחזור לישון כשהיא רואה אותי בסלון. אז ביקשתי ממנה שלא כי אני לא יכולה לחדר שלי ואני לא ארדם ככה, ואז היא פשוט אמרה לי לקום משם כי זה לא הסלון שלי ואני רק רציתי לישון אז לא קמתי, ואז היא פשוט לקחה לי את הכרית מהראש ודפקה לי בפנים בעצבים כשיש לי עגיל חדש ובמילא כואב לי, אז החזרתי לה ואני מבינה שזאת אמא שלי וצריך לכבד אותה אבל באמת אני לא מסוגלת, אני ליטרלי בוכה עכשיו בגללה ואני יודעת שעכשיו בגלל זה אני כל היום אהיה אדישה ועצבנית מה שהכי לא אני בבית ספר. בקיצור החזרתי לה ואז היא ניסתה לתת לי מכה ביד והתחמקתי והחזרתי לה עוד מכה ואז היא לקחה את הסקייט שלי ואיימה עליי שהיא תיתן לי אותו בראש ופשוט הייתי קרה ולא הראיתי פחד כי היא נהנת כשאני מפחדת ואני לא רוצה לתת לה את הסיפוק הזה. ואז היא פשוט צרחה עליי לחדר והלכתי בשיא החוסר אכפתיות למרות שמבפנים רציתי לפגוע בה עם אבן בראש. אני סובלת מזה מגיל קטן והיא אם חד הורית ואני בת יחידה וזה לא עזר לפנות לאבא, או סבא וסבתא... רק בשנה האחרונה זה קצת הפסיק כי התחלתי להחזיר לה/לעצור אותה. אבל אתם לא מבינים בכלל כמה זה פוגע בי שהבן אדם הכי קרוב אליי מכה אותי וצועק עליי ומקלל אותי ומשפיל אותי *כל שבוע*... בבקשה תגידו לי מה לעשות אני מיואשת, אני ניסיתי פעמיים להתאבד בגללה, כמעט הייתי במיון. ואני יודעת שאם עכשיו היא תיכנס לראות אותי בוכה היא ככ תשפיל אותי ואני מנסה לעצור את עצמי לא לבכות אבל פשוט לא מצליחה...עצות?