לאמא שלי לא אכפת ממני ואני חושבת שהיא שונאת אותי

אני מנסה לדבר איתה על דברים חשובים כמו בגרויות ושיעורים שיש והיא מתעלמת ומחליפה נושא.
אני מנסה להתייעץ איתה על החלטות עתידיות והיא אומרת לי "לא יודעת תחליטי לבד".
היא יודעת שיש דברים שאני לא אוהבת לדבר עליהם והיא כל הזמן מדברת איתי עליהם וזה מרגיש כאילו היא עושה את זה בכוונה כדי שלא ארגיש בנוח.
היא גרמה לי להרשם לאיזה קורס כי היא רוצה ועכשיו אני מחכה לתוצאות והיא מתעצבנת עליי שאני לא עושה כלום עם זה למרות שהיא יודעת שזה לא תלוי בי.
אני מנסה ללמוד בשקט בחדר והיא כל הזמן קוראת לי להביא לה את השלט או הטלפון בסלון שנמצאים לידה או שהיא באה ומתחילה לרכל על השכנים.
כשאני מבקשת ממנה עזרה היא מתעלמת ממני ולא עושה כלום אבל כשהיא מבקשת ממני עזרה ואני מנסה לעזור היא מנסה לגרום לי להרגיש רע ואומרת לי שאני לא מנסה מספיק.
היא כל הזמן שופטת אותי וזורקת לי הערות מעליבות על המראה שלי, על הצחוק שלי, הקול שלי וההתנהגות שלי למרות שהיא יודעת שאין לי ביטחון עצמי בכלל ושאני מאוד עדינה, ואז כשאני מתחילה לבכות היא אומרת לי "מה את בוכה תפסיקי להעמיד פנים".
היא פוגעת בי במשך יום שלם ואני מנסה להתאפק ולא לאבד עשתונות בגללה אבל ברגע היחיד שאני מביעה חולשה היא ישר מתחילה לצעוק עליי ואומרת לי שאני נחמדה רק כשאני צריכה משהו.
מה לעשות? אני מרגישה שהיא שונאת אותי ואני כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה. איך להחזיק מעמד? איך להתמודד עם המצב? איך לא לתת לה לפגוע בי?