גם לכם קורה שאתם מרגישים חסרי משמעות?

כל הזמן.

ההוויה שלי
העובדה שאני לא עושה שום דבר משמעותי בחיים שלי
וההנחה שזה לא ישתנה בקרוב, בגלל האופי שלי.
בסופו של דבר אנחנו באמת חסרי משמעות, הקיום שלנו. גם הגדולים ביותר ישכחו בסוף.
לפעמים הייתי רוצה לעשות דברים גדולים ולהשפיע, זה נשמע כל כך מרגש. אבל ההבנה שזה לא יקרה בסוף ואני אשאר בינונית ואז אמות באמת מדכאת.

שאמא שלי צורחת שאני לא עושה כלום:(למרות שאני מטפלת באחיםש לי מוציאה ומכינה אותם לגן מבשלת אוכל והכל אבל זה אף פעם לא מספיק; פשוט תדעי שתמיד יש בן אדם אחד שמוקיר לך תודה ושבאמת עזרת לו, בין אם זו חברה שהקשבת למשהו עצוב שקרה לה שקשה לה לספר ובין אם זה סתם ילד שאין לו הרבה חברים והסתובבת איתו ודיברת איתו... זה משפר המון לוב יו

כן. אבל זאת הרגשה לא נכונה. לכול אחד יש ייעוד כלשהו בעולם שרק הוא עם הדמות שלו יכולה לבצע. תחשבו על מי שחי סביבכם ועל האנשים שפעם אולי עזרתם להם במשהו, אתם בעלי משמעות עבורם
אני גם מרגישה חסרה לפעמים אבל עדין זה שאנחנו כאן זה סיי מסוים

כן, כל יום.

כן אבל אני לא יודעת אם זה באמת. אני מקווה שיש משמעות. בכל אופן, בדיוק קראתי בשביל הבגרות בתנ"ך את קהלת פרק א' וזה עוד יותר חיזק אצלי את השאלות כי זה ממש קשור לנושא הזה