אימא שלי כל הזמן לוחצת שאני אהיה וטרינרית ואומרת "אף אחד לא שאל אותך את הולכת להיות וטרינרית"

העניין הוא, אני אוהבת בעלי חיים. ממש אבל. אבל אני אף פעם לא ראיתי את עצמי כרופאה מכל סוג שהוא, גם בגלל שמחטים גורמים לי לתחושת אי נעימות וגם כי אני לא רוצה בטעות לפגוע בחולה במקום לעזור.
הייתי רוצה למצוא דרך לתרום יותר לבעלי חיים, אבל אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי בטעות לעשות טיפול לא נכון לחיה, אני לעולם לא אסלח לעצמי על כך. אבל אימא שלי כל הזמן אומרת לי שזה מה שאעשה ועוד שולחת לי פה ושם קישורים של תוכניות קבלה ללמידה לוטרינריות.
אני מבינה שהיא אוהבת בעלי חיים, אפילו יותר מבני אדם הייתי אומרת.. אבל זה שהיא כל הזמן אומרת שהיא חוזה שאהיה וטרינרית פשוט גורם לי לרצות לעוף מהשיחה.
מה לעשות?