למה מי שמאמין באלוהים כל כך נעלב כשמעיזים להגיד שאין אלוהים?

מבחינתם זה סוג של זלזול בהם ובאמונה שלהם

כי זה פוגע באמונה שלהם, אני גם מאמינה ואם מישהו פשוט היה אומר לי מול הפנים "אין אלוהים" הייתי נפגעת במידה כלשהי כי האמונה באלוהים היא חלק ממני

זו הכללה. אני מאמין באלוהים ולמרות זאת כשמישהו אומר שהוא לא.. אז.. פשוט אין לי בעיה. זה לא שאני שונא אותו או נעלב ממנו. אני מתייחס אליו בדיוק כמו אל בן אדם שמאמין.

אני מבינה את הכעס על זה אבל תכלס זה גם זלזול בכל פעם שמחשיבים אתאיסטים לבורים ואידיוטים בגלל שהשקפת החיים שונה

לא מעליב בכלל. כל עוד אני מאמינה בו ויודעת את האמת שלי, אין סיבה שאעלב.

שואל השאלה:
אני לא מקבל את הרגישות המוגזמת הזאת.
מי שמאמין בדבר הזוי, חסר קשר למציאות ושנוי במחלוקת, צריך להיות מודע לכך. לצפות מאנשים שיכבדו את העיוורון הזה, זה להתייחס אליהם כמו אל ילדים קטנים שאסור להגיד להם אמת כדי שלא יבכו.
אם אני מאמין שאייפון זה חרא, אני אעלב מכל מי שיטען שזה מכשיר טוב? זה רמת האינפנטיליות שאתם מצפים ממני? להשתיק אחרים?

כי זה זלזול מול הפנים שלנו באמונה שלנו שהיא חלק ממנו
למה שתבואו מול בן אדם מאמין ותגידו "אין אלוקים"
??

והנה הזלזול מאתאיסטים מתחיל
שואל השאלה תקרא מה שרשמת בבקשה שוב

שמע, יש אנשים שיבואו ויגידו לך שהעובדה שאתה לא מאמין בכלום היא הזויה. אתה לא צריך לצאת על מי שכן מאמין.

סבבה זה לא בדיוק אותו דבר אבל נעזוב את זה
תראו איל שואל השאלה מתבטא וככה עוד הרבה
זה פשוט דוחה

שואל השאלה:
אני מאמין בהרבה דברים. אני מאמין באהבה, בטוב אנשים, בחירות, בשיוויון, בשלום, במשפחה, באנשים הקרובים לי.
לטעון שאני לא מאמין בכלום בגלל שאני לא מאמין באלוהים זה הזלזול האמיתי!

כי אתה אומר שהדרך חיים שלהם לא נכונה, והופך את זה בדברייך לעובדה, ותוך כדי מעלה בספק את שיקול הדעת שלהם, אנשים נוטים להפגע מזה אתה יודע..
אני גם אתאיסט, אבל זה ברור למה הם נפגעים, אני גם נפגע מבלי רצוני לפעמים כשטוענים משהו לגבי שיקול הדעת שלי, אני פשוט מנסה להיות אובייקטיבי ולא לקחת ללב, אבל אנשים הם יצורים רגשיים.

"אני מבין שהמחשבה שיש אלוהים נוחה, ולכן קל להתפתות להאמין באלוהים"
אני מבין שזה ממש נח להתפלל כל כל יום, להפריד בשר וחלב, להניח תפילין, לשמור שבת, רוצה עוד פירוט??
עכשיו תור משפט המחץ שלי (לשיטתך)...
"אני מבין שהמחשבה שאין אלוהים נוחה, ולכן קל להתפתות להאמין שאין אלוהים"
ואני לא נעלב שאתה לא מאמין עם רמת אינטלגנציה כמו שלך...

נעלב?
לא

שואל השאלה תראה איך אתה מדבר על מאמינים

שואל השאלה:
לי זה לא ברור.
נניח דרך החיים שלי היא לחגוג. לא אומרים לי שאני חי בדרך לא נכונה? לא אומרים לי ללכת ללמוד או למצוא זוגיות או לחזור בתשובה וכל זה?
אז אני צריך להשתיק את כל מי שאומר את זה?
יותר נראה לי שפשוט אנשים מאמינים כי זה נוח, אבל זה לא האמת. וקשה להם להתמודד עם הסתירה הזאת, אז הם צריכים להשתיק את כל מי שמזכיר שיש כזאת סתירה. ואיך הם משתיקים? הם נעלבים בהפגנתיות וצורחים שהם נעלבו ושאסור להגיד כאלה דברים.

כי זה זלזול בכבוד שמיים.
אתה מצפה שאנחנו נכבד את זה שאתה בא ומזלזל בכבוד השמיים? הרי במה הכבוד לאדם נמדד אם לא בכבוד שלו לבורא?
זה כמו שאני אבוא ואגיד שאבא שלך לא קיים.
ויש הרבה סיבות להאמין בו, רק צריך לפתוח את העיינים...

גם המחשבה שאין אלוהים נוחה. כל אמונה שאתה מאמין בה נוחה לך. אתה לא מאמין בדת כי זה נוח לך, אחרת, אם לשמור על מצוות היהדות באדיקות היה נוח לך מאוד היית עושה את זה גם אם לוגית זה היה מוזר לך.
אתה גם מאמין בעיניים עצומות לרופא שלך ולנהג המונית שלך כי זה נוח לך.

עובדתית אין סיבה גם לא להאמין בו. האימרה שאין אלוהים היא יומרנית עד כדי גיחוך.

יש גישות פילוסופיות שונות שמתעסקות בשאלה הזאת. זה לא עניין אמפירי.

כי אלוקים הוא - אבא שלנו.

אם מישהו יגיד לך שבא שלך לא קיים - איך תגיב?

ואמא שלך לא קיימת, אולי היא קיימת רק בתוך הראש שלך?

אתה תקבל אנשים כאלה שיטענו לך את זה?

אז למה אתה מצפה שבנוגע לאבינו שבשמים זה ייה שונה? אלוקים - הוא יורת חשוב מההורים, כי ברא גם אותם ואת הכל... בלי אלוקים, ההורים שלנו לא היו יכולים לעשות כלום בשבילנו, ולא היינו קיימים בכלל.

וזה לא עניין של נח, זה עניין של קבלת המציאות האמיתית.

לא אנחנו מאמינים בדבר ההזוי, אלא האתאיסטים.

צריך להיות הזוי בשביל להאמין שכל החכמה (ויש המון!) שיש בבריאה נוצרה "במקרה". החכמה בבריאה (ושהן המון!) - מעידה על מי שברא אותה. להגיד אחרת - זה כמו להגיד שהדיו נשפך על הדף "במקרה" ויצא מזה מכתב בעל תוכן חכם.

להאמין באתאיזטים - זה להאמין בפנטזיה.

למה בכל זאת אנשים מאמינים באתאיזם (נגד ההגיון!)?
- כי נח להם לשחוב שאף אחד לא ישפוט אותם (אבל בפועל כן) על כך שהם עוברים על החוקים של מלך העולם...

שואל השאלה:
אם תגידי שאין לי אבא, אני לא אכעס כי אני יודע שהוא קיים ויש לי הוכחות לכך.
אם את מודדת אדם בכמה הוא מכבד משהו שלא קיים - את עובדת אלילים.

מבחינתי לא להאמין באלוקים ולהכחיש את זה זה נוח כי אז אתה לא מחוייב לכלום.
אתה רואה? זה לשתי הצדדים
פשןט תפסיקו לזלזל (אלה שכן)

שואל השאלה:
אבולה, זה נוח להאמין באלוהים כי זה מה שמצופה מהרבה מאיתנו- המשפחה, הסביבה ועוד. בנוסף זה מנחם לדעת שיש משהו גדול ממך שמתכנן הכל.
וכל זה נאמר למרות עול שמירת מצוות (שמי שנמצא כאן כנראה לא מקיים את כולן).
אני לא מאמין בעיניים עצומות לרופא שלי ובטח שלא לנהגי מוניות. לרופא נהוג ללכת לקבל חוות דעת שניה ושלישית ורביעעת. אתה מדמיין מישהו מקבל תשובה מרב והולך לקבל חוות דעת אחרת אם יש לו ספק? זה כי מותר לפקפק ברופא. באלוהים שמעטלם לא הוכח שהוא קיים, אבור לפקפק, למרטת שמעולם לא הוכח או נאסםה ראיה קלטשה לקיומו.

זה לא חייב להיות דווקא נוח
אני מעולם לא הגעתי לאמונה כלל שזה היה חי הכי נוח
היה לי טוב בחיים לפני שלא הייתי מודעת יותר מדי למצוות ולתורה
אבל אז חשבתי ובדקתי והגעתי לאלוקים בזכות ההגיון כל אחד והדרך שלו
מה הבעיה לכבד?

שואל השאלה:
אם לא נוח לך להאמין, ואין לך שום הוכחה שהוא קיים, אז אל תאמיני בזה. הנה פתרתי לך את הבעיה :)

אוי תודה רבה כמה נחמד מצדך.

הרגע אמרתי לך שבדקתי וההגיון הביא אותי להאמין באלוקים ולקיים מצוות

שואל השאלה:
אז את נעלבת שיש אנשים עם שיקול דעת אחר משלך? שיקול הדעת שלי גרם לי להאמין שלגור מחוץ לתלאביב זה משעמם. את יודעת כמה אנשים לא מכבדים את ההגיון הזה?
אז אני צריך לנבוח עליהם שיכבדו?
אולי שיקול הדעת שלך כל כך רפוי, שעצם הטענה שאין אלוהים סותר את ההגיון שלך, ומוציא את הבחירה שלך רע, ואת צריכה להשתיק?

פחח אתה יוצא מאיזו נקודת הנחה שאנחנו בטוחים שכל מה שרב אומר זה קודש קודשים.

אם אני אשאל שאלה אמונית או אפילו הלכתית רב אני בוודאי אלך לעוד רבנים לשמוע מה דעתם בנושא ואז אחליט איך ומה.

ובנוגע לשאלה- לא ממש מפריע לי.

שואל השאלה:
למה צריך לכבד אמונה? צריך לכבד בני אדם, לא אמונות.
יש אנשים שמאמינים שצריך לתת לפלסטינים מדינה. אני בז לאמונה שלהם, אבל אני מכבד אותם כבני אדם.
בכל גיעה מותר לזלזל. דעות זה לא בני אדם. ואם אתה מאמין בדיעה ומישהו מזלזל בדיעה הזאת, אז שהדיעה תעלב, לא אתה.

כן אבל זה בא ביחד, אתה לא יכול להפריד את האמונה מהאדם, אדם שמאמין זה טבוע בו ובהכרח מתי שזילזלת באמונה שלו זלזלת גם בו.

אמונה היא לא דעה, היא דרך חיים, הדרך שאתה חי בה היא האדם שאתה.
כמו שתגיד שאדם הומוסקסואל שאתה לא מאמין שיש דבר כזה ואתה בז לזה, אתה לא יכול להגיד אני לא מכבד את זה שאתה הומו אבל אני מכבד אותך כאדם, כי זה לא מכבד להגיד לאדם שהדרך שהוא חי בה ומה שהוא מאמין בו ומה שהוא זה לא קיים וזה שטיות.
אתה יכול לא להאמין, אתה יכול להביע את עמדתך ואתה יכול לחשוב מה שבא לך, אבל בין זה לבין לזלזל במשהו שאדם חיי כלפיו ...
מעבר לזה אני לא מבינה את השאלה... אתה אומר למה אתם כלכך נעלבים... זה לא סיבה להעלב, אנשים עובדתית נעלבים וזה פוגע בהם, זה הרגשות שלהם ואי אפשר להתווכח אם זה חוץ מכבד אותם ולהשאיר את המחשבות המזלזלות לעצמך ולחיות כל אחד באמונתו ולכבד אחת את השני.

אתה כן מאמין, ואם לא, אז אתה לא האדם הממוצע. אתה מאמין לנהג האוטובוס שלך שיסיע אותך ולא תמות בתאונה. אף אדם שאני מכיר, מאמין או לא, משכיל או לא, לא מתרוצץ בין רופאים בכל פעם שיש לו דלקת ריאות.

בכל מקרה, שמתי לב שלא עניתי על השאלה. זה מכעיס כי זו אמירה סתמית חסרת ביסוס (כלומר, סתם זורקים אמירה בלי לבסס אותה כאילו זאת עובדה מוכחת) שגובלת בהזמנה לויכוח.

לגבי אי־כיבוד דעות, כמו שאמרו מעליי "אני מכבד אותך אבל בז לדעתך" זאת סיסמה נבובה. ברור שאם תבוז לדעת אדם כלשהו הוא ייעלב. אם אבוא לחברה טובה שלי שהיא קווירית ואגיד לה שזה קונספט מטופש היא תיעלב. אתה יכול לא להסכים וגם לפעול הפוך. פשוט שים לב מה מעצבן אנשים.

והאמת הכואבת, לא אתה חייב ולא הם חייבים לכבד אותך. זה לא איזה עניין פילוסופי של אם אני בז לדעתך אז אסור לך להיעלב, אלו רגשות אנושיים שאתה יכול לשים עליהם או לא לשים עליהם ואין מי שיעצור בעדך.

כי יש אנשים שאם "תקח" להם את האמונה באלוהים הם התמוטטו. כמו שאתה אומר נח להם להאמין לו, בעיניי סה מאין הסרת אחריות מהחיים שלי ותלייתם במישהו חזק ממני. ברגע שאתה אומר להם שזה חרטא, אתה לא מעליב אותם אלא יותר מלחיץ אותם

כמה שטויות...^
אתה מאמין למה שאתה כותב?

זה לא פוגע. אנחנו כבר לא בשלב של אמונה אנחנו כבר בשלב של ידיעה
2000 שנה יהודים אבות אבותיך היו תחת מתקפות חסרות רסן בידי הנוצרים שעשו לאבותינו את המוות אבל אבותיך, אבותינו היהודים המשיכו עם המנהגים עם ברית מילה המשיכו להאמין והאמינו בלב שלם שעם ישראל יחזור לארצו כמו שהובטח לנו, כמו שאלוהים הבטיח לאברהם שזרעו ירש את הארץ ורק זרעו יפריח את השממה מהארץ למרות שהיו פה הרבה עמים ב-2000 שנה האלה והנה חזרנו ועוד בגדול. ועוד למדינה שמיליארד מוסלמים ישמעאלים בני דודינו (יצחק אבינו וישמעאל [אחים למחצה] היו בניו של אברהם אבינו) שמקיפים אותה ומקנאים בה ורוצים אותה ואת ירושלים הקדושה בקנאות ועם הרבה אנטישמים בעולם
אז לפני 80 שנה אם היית בא אליי הייתי אומר לך שאני מאמין באלוהים
היום מה שקורה פה בארץ ולמדינה שלנו שקמה וניצחה עשרות מדינות ערביות שעלו עליה במלחמות ישראל בשנים הראשונות להקמת המדינה ועדיין ניצחנו בגדול (ויש המון טייסים חילוניים ואתאיסטים כולל טייסים בכירים שסיפרו על ניסים גדולים שגרמו להם לחזור בתשובה) ושהיא נס אחד גדול המדינה הזאת זה כבר הוכחה שאתה יודע שיש אלוהים הוא בחר בנו בעם שעשה ברית כמו אברהם שעשה ברית עם אלוהים הוא אוהב אותנו הכי בעולם ו-2 הדתות המונותאיסטיות הענקיות שמכילות ביחד מעל 4 מיליארד (נצרות ואיסלאם) שטענו שנים שאלוהים עזב את היהודים טעו בענק כי כתוב בתורה שגם אם נחטא ניענש אבל הקבה לעולם לא יפר את בריתו עם עמו (היום רואים את זה בבירור) ולא סתם אלוהים אמר לנו לדעת ולא רק להאמין

לא נעלב מאנשים שאומרים שאין אלוהים, לי יש את הסיבות לאמין בו

כי זה ברור מאליו שיש בורא לעולם..
גאונות כל היצירהשלו, הנסיון זה להאמין שיש בורא לעולם גם עם הוא לא יתגלה.

כי זה מעליב כזה

כי בן אדם מאמין ואז כמו מזלזלים במה שהןא מאמין

כי תחשוב שדבר משמעותי בשבילך הייתי אומרת לך שהוא לא קיים
דבר שחשוב לך ואתה מאמין בו הייתי אומרת לך שזו שטות מבלי בכלל להבין או לנסות לראות

שואל השאלה:
אבולה, התחלת מעניין ואיכזבת בגדול.
אין לאלוהים הוכחה, ולהאמין בו זה הגיוני כמו להאמין לפיית השיניים. הוא קיים בדיוק כמוה וכמו סנטה קלאוס. מי שטוען שפיית השיניים אינה קיימת גם פוגע ברגשות?
למה לא, כי אנשים מרשים לעצמם להעלב. אפשר לכבד אנשים ולבוז לדעתם. עמוק בפנים כל אדם דתי בז לחילוניות בוז עמוק. רובם לא בזים לאנשים עצמם אלא רק לדיעטת הללו. להגיד על זה שזה סעסמא נבובה - זאת סיסמא נבובה.
ומה לעשות שלהאמין שאלוהים הקים עולם שקיים מיליארדי שנים, החיל מיליוני צורות חיים שונות, בחר מכל צורות החיים בני אדם, מתוך כל מאות אלפי שנות האנושות הוא בחר תקופה שהחלה לפני 4000 שנה, בחר בתוכה מכל בני האדם איזה עם מדברי במזרח התיכון והוא העם המועדף עליו - ומכל שאר החיות, האנשים, התקופות הוא התעלם - זה רעיון הזוי הרבה יותר מכל פיית שיניים.
אז אולי במקום להתעסק במה מעליב את הנעלבים, נתייחס אליהם כמו אנשים בוגרים?
ותמסור לידידה הקווירית שלך שגם אני חא מבין את הקטע, אבל שלא תעלב, כי זה דאני לא מסכים איתה לא תריך לערער דברים שיש לה ביטחון בהם.

^ממש לא. אין לך משהו שצביע על פיית שנים וסנטה קלאוס, אבל העולם - כן מצביע על מי שברא אותו.

ועם ישראל לא ימציא לעצמו אלוקים שהם שמעו אותו בממעד של עם שלם ומחייב אותם לשמור תר"יג מצוות לא קלות, אם הם לא היו יודעים שזאת האמת...

תיקח את הבן אדם שהכי חשוב לך ועושה בשבילך הכל. עכשיו אני יבוא ויגיד לך שהוא לא קיים והוא לא עושה בשבילך כלום והוא סתם יצור שהמצאת, איך תרגיש? נכון תרגיש תחושה ככ מגעילה ולא תבין למה אני אומרת את זה , הרי זה הדבר הכי חשוב לך בעולםם שעושה בשבילך הכל ופתאום אני באה ואומרת לך שהוא לא קיים, שאתה מדמיין אותו. ככה אנחנו מרגישים הדבר שהכי חשוב לנו בחיים שעושה בשבילנו הכל. הכל!! גם בשבילך! ואז באים אנשים ואומרים שהוא אגואיסט והוא לא קיים ושאנחנו ממציאים אותו, זה פשוט שורט מבפנים :(
אני מאחלת לכולכם שתחזרו בתשובה ותראו את האמת :))

נכון. אני בז לדעתך. אני בז לחילוניות ומתעב אותה. חלק ניכר מחבריי בזים לחילוניות עד כדי תיעוב, אבל אנחנו יודעים מה כן לומר ומה לא לומר.

nothing is made better then nor worse by praise or blame. נראה לי שזה של מרקוס אורליוס אבל אולי זה אפיקטטוס. זה שזה נשמע לך הזוי זה כי גדלת על רעיונות מסוימים והתרגלת לחשוב בדרך מסוימת ובכל־מקרה המחשבה שלך לא גורעת מקיומו של דבר או מאי־קיומו. זה שיש גמלים ענקיים עם הדפסים של נמר וקרניים ולשון של זיקית וריסים יפייפים באפריקה גם נשמע "מגוחך" למרות האמת שבזה. האבסורד לא גורע מעצם הקיום. הרעיון שדברים שנראים לך "מוזרים" יותר (איך מודדים את זה ומה המשמעות של זה בכלל) מצריכים הוכחה יתירה הוא מפוקפק מהיסוד. לדעתי זאת בריחה לַתַּעַר של אוקהם שאין לה ולא תהיה לה שום משמעות אמיתית.

תחילת הפסקה שלי התייחסה לאיך שרעיונות
שנשמעים "מופרכים" במקום/תקופה אחד/ת זוכים לתמיכה רחבה בנסיבות אחרות (למשל: היו פילוסופים כבדים שתמכו ברעיונות כמו מלוכה ובדברים שנראים לנו עתה מיושנים ורחוקים מהקונצנזוס, ותאמין לי הם חכמים יותר ממך וממני ומכל מי שבאתר הירוק הזה, כי גם הדעות שלך יסופו מן העולם בבוא היום, ואולי גם שלי).

אני סחוט רגשית ובלי קשר ניהלתי יותר מדי דיונים פילוסופיים בזמן האחרון. אני הולך לזרוק עכשיו כמה רעיונות ותעשה עם זה מה שבא לך, אני מכבה את ההתראות.

-האמונות שלך הן בהחלט לפי הנוחות שלך. מעולם לא טרחת להוכיח שהיקום קיים מחוץ להזיות שהראש/נפש/self שלך מייצר (נראה לי שלא קל להוכיח) ואתה עדיין מתנהג כאילו הוא קיים ואנשים הם לא אוטומוטונים חסרי רגשות. יש עוד דוגמאות דומות, בהם צידוד בכל אחד מהצדדים יחייב אותך, לפי הפילוסופיה שלך, להצדיק את העניין. מספיק לך שזה קצת לא אינטואיטיבי לך ושזה יעשה לך כאב ראש ואתה מתעלם מזה.
זאת גם הסיבה שתשמח להמר על שקל שיהיו 20% שתפסיד אותו ו־80% שתרוויח הון ולא תעשה את אותו הדבר עם החיים שלך. נוחות.
אמרת שאתה מאמין באהבה ובשיוויון. למה אתה מאמין בשיוויון? למה לכל בני האדם מגיעות זכויות שוות? הוכחת את זה? או שזה אינטואיטיבי לך ומשרת את חוש המוסר שלך, ובמקרה הגרוע את האינטרסים שלך? ג'ון לוק שטען את זה נסמך על זה שהאל ברא את כולם שווים. על מה אתה נסמך אם לא על הגחמות שלך?

-אנחנו לא יודעים כלום (אולי רק בתחום האמפירי אפשר לטעון שראינו, בהנחה האופטיממת שהעולם קיים והדברים הם כפי שהם נראים וכל האקסיומות הנדרשות, שדבר מסוים קרה). ה"לוגיקה" האנושית מבוססת על אקסיומות שאפשר להטיל בהן ספק ובכל־מקרה היא נובעת מהאינטואיציה שבלוגיקה שלנו. אני לא מתייחס לטאוטולוגיות כמו 2+2= 4 אלא לרעיונות כמו התער של אוקהם והעדיפות המסתורית לרעיון שדברים לא קיימים עד שיוכח אחרת לעומת הרעיון שדברים קיימים עד שיוכח אחרת וכל העסק הזה.

וכמובן - לפי ההבנה שהיקום הוא גיבוב אטומים מוצלח למחצה, אין כל משמעות למוסר מלבד הצורך החברתי שהוא ממלא, וממילא אתה יודע שאתה רשאי לפי זה לרצוח ולשדוד ולגנוב ולאנוס ולשקר ולרמות כאוות נפשך, כאשר הדבר היחיד שעוצר בעדך הם החבר'ה הטובים במדים. חוש היושר שלך יתרעם על כך לדעתי.

-אהבה, דיכאון, כעס, גועל - כל אלו מושגים ערטילאיים שעד עצם היום הזה אנחנו לא מבינים (אל תגיד לי סרוטונין ואוקסיטוצין כי תאמין לי זה יותר מורכב מזה) אבל הם קיימים בוודאות כי הם חלק מתחושת האני שלנו ביחס לאדם שמרגיש את הרגשות האלו; -

-אמונה, עד כמה שראיתי, תלויה ביחס של האדם כלפי הרעיון. לאנשים הקונספט הזה נהיה אינטואיטיבי יותר ואינטואיטיבי פחות בלי תלות בנכונות האבסולוטית. לי - אישית - כמו לעוד אנשים שאני מכיר - קיום האל הוא אינטואיטיבי כמו קוגיטו ארגו סום. לרוב העולם ולרוב ככל האנשים משחר ההיסטוריה האמונה הייתה אינטואיטיבית מעל לכל ספק. וזה לא שהם היו מטומטמים - כאמור - פשוט מבחינתך הרעיונות שלהם הם פאסה כי במקרה "עלית על משהו". אתה יכול לטעון שלך זה לא אינטואיטיבי בכלל ובזה הדיון יסתיים כי באמונה אין דרך לשכנע. למה אפוא האל יצר אותך אתאיסט, אתה שואל? ל"מי השילוח" יש תשובות מקוממות ומן הסתם בכתבי האר"י תמצא את מה שאתה מבקש. גם בכתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק יש רעיונות מופלאים שקשורים לנושא. מה שנקרא - "אני ידעתי כי גדול ה'".
להשלמה נאותה, שאפשר לפקפק בה כל היום וכל הלילה, אבל היא רעיון יפה שאני אישית אימצתי - הסטואים טוענים שהאדם צריך לשאוף לפעול לפי הטבע של העולם ולפי הטבע האנושי הנעלה או משהו כזה. יענו למתוח את עצמך כדי להגיע לפוטנציאל האנושי ולהשיג את כל ה־virtues. אני טוען שהאמונה היא סוג־של פונקציה אנושית של האדם, for the most part, כי זה די מגוחך שכבר עשרות אלפי שנים אם לא יותר אנשים קיימו טקסים דתיים וחיפשו משמעות וכו' וכו' כשבתכל'ס חמורים לא מחפשים משמעות ואינם מוטרדים על עצם היום הזה. וגם אם זה איזה מחדל גנטי - כמו חוש הצדק שלנו - אני טוען שזה חלק מהטבע האנושי. אתה יכול לערער על זה כי ממילא זה בנוי על גבי ערימת מבנים אחרים שאתה לא מסכים איתם (ומה שאמרתי מתחייב מהם) אז זה לא באמת משנה.

ובחזרה לשאלה: תקשיב, אף־אחד, נכון לישראל 2020, לא עוצר אותך מלומר למישהו דתי שהדעות שלו מפגרות. אתה יכול גם לומר לו שהוא אידיוט. אתה יכול לצפות ממנו שיתנהג בבגרות לפי הבנתך את המושג בגרות. אולי הוא ייעלב ואולי לא. אף־אחד לא משתיק אותך, אולי רק בן גביר הפסיכוטי הזה. אתה באמת יכול לעשות את זה.

אני לא רוצה למסור לידידה שלי את הדבר הזה מאותה סיבה שאני לא מדבר איתה על זה. לה יש בעיה עם שוטרים ואני תומך נלהב בהם והפתרון שלנו הוא לסתום את הפה ולא לזלזל בקו המחשבה של השני באופן גלוי. אתה מדבר על מה ש"צריך" או "אמור" להיות, על זה שכבוד לאנשים צריך להתאים להבנה הספציפית שירידה בגלוי על העקרונות שלהם לא אמורה לפגוע בהם כי היא לא אישית. אפשר להתווכח לגבי נכונות הפילוסופיה הזאת, אבל בפועל - "אמפירית" - אנשים נפגעים מזה. אתה יכול לקרוא להם לא בוגרים ולומר שזה לא מוצדק, זה פשוט יקטין את מעגל האנשים שמעריכים אותך. אתה יכול לצקצק על העובדה הזאת וזה לא ישנה כלום.

כוונתי באָמרי שזו סיסמה נבובה היא לא שאי־אפשר לבוז לדעה מבלי לבוז שאדם שהיא שייכת לו, אלא שזאת הצדקה גרועה לפגוע ברגשותיהם של אנשים.

הסתכלתי בדיעבד על תגובות אחרות שלך, לגבי זה שהרגישות הזאת היא אינפנטילית ומטופשת ביסודה. לי זה נשמע שאתה ממורמר. זה נשמע שספגת עלבונות בחייך ופיתחת חוסן רגשי, ואתה מסתכל בבוז על אלו שלא, כי המחשבה שלך היא "למה אני יכול לשאת את זה ואתם לא?"

כי זה עצוב שמזלזלים בבורא עולם ובתורה שלו

שואל השאלה:
רק רציתי לבשר לכולם שהשאלה הזאת נמחקה. כנראה שכל מי שמתעקש שמה שאלתי לא נכון קיבל הוכחה.
תודה למי שהגיב לעניין, רחמים על מי שבחר לקלל. רחמים גם על מי שבטוח שאני מדבר מבורות או מחוסר הבנה של הדת.
תודה רבה לאבולה שכתב בצורה מאוד מנומקת ויפה, ובניגוד לדעתי.
לכתוב לעניין זאת תכונה אצילית. להתעצבן מדעות זה אנושי. להעלם אן אין משהו מועיל להגיד זה מכובד מאוד.
מקווה שכולנו לקחנו איזה תובנה מהשאלה הזאת.
והכי חשוב, תאמינו במה שאמיתי. מותר להטיל ספק, ומי שמעיז למנוע זאת מכם - הוא לא יותר מבריון חלש אופי שפוחד. פשוט פוחד.

גבר השאלה עדיין פה...

חחח איך השאלה נמחקה ואתה רושם בה? היא ממש פה

sodkamus, אסור להטיל פסק במשהו שמוזחק אצנלו (אצל עם עם שיראל) כאמת.

זה חוצפה להטיל ספק בקיומו אחרי שהוא עהש לנו כל כך הרבה דברים.

בפרשת "בשלח" מסופר בשקבילנו על זה עונש קשה, ורש"י מביא מדרש שמסביר למה:

"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ, אִם אָיִן" (שמות יז, ז). מה כתוב בפסוק הבא? את הדבר הבא: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות יז, ח)
רש"י
"ויבא עמלק וגו'" - סמך פרשה זו למקרא זה, לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם ואתם אומרים "היש ה' בקרבנו, אם אין?" - חייכם, שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים אלי, ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו, ויצא לדרך. היה אותו הבן רואה חפץ ואומר "אבא, טול חפץ זה ותן לי" והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית. פגעו באדם אחד אמר לו אותו הבן: "ראית את אבא?" - אמר לו אביו: "אינך יודע היכן אני?". השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו (רש"י על שמות יז, ח).

לא סתם "ספק" בגימטריא "עמלק" (240).

זה לא רק עניין של מדרש, זה איסור הילכתי גמור:
"ולא עבודה זרה בלבד - הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה - מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב: מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.

כיצד? - פעמים יתור אחר עבודה זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור; ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים שמא אינה. ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בורייו, ונמצא יוצא לידי מינות.

ועל עניין זה הזהירה תורה, ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו, לט) - כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם"- זו מינות; "ואחרי עיניכם"- זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות" (משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק ב, הלכה ג).

שואל השאלה:
השאלה נמחקה על ידי נאמן שכנראה נפגע ממנה. היא הוחזרה לאחר התערבות של מישהו יותר גבוה שהבין שאין מקום לצנזר.