הייתם חושבים דברים רעים על מישהי שמאז ששמעה על מחלות מזעזעות שבקושי שומעים עליהן היא ממש מזלזלת בשיברון לב בגלל פרידה?

שואל השאלה:
יש אנשים שמרגישים 24/7 כאבי דקירות עזים, אנשים עם נזקים עצביים, אנשים ללא יכולת לנשום, ללא יכולת להרגיש טמפרטורה נורמלית - הם או קופאים או נשרפים
לא רק סכיזופרניה

שואל השאלה:
זה פיזי
שיברון לב זה נפשי
מפיזי אתה לא יכול לברוח ומשיברון לב בדרך כלל יוצאים מהר וממצבים פיזיים לא, הם נמשכים תקופות ארוכות אם בכלל מסתיימים מתישהו ולא ע"י התאבדות, והם גם נסחבים לפן הנפשי
אני אובייקטיבית לגמרי אני לא פה ולא שם דרך אגב אבל אני מזועזעת מסיפורי אימה אמיתיים ששמעתי שקורים לאנשים ברחבי העולם שמרגיש לי פשוט הזוי שפרידה יכולה לרסק לאנשים את הנפש

רוב מה שאמרת זה מקרה נדיר, הם לוקים במחלות האלה ומפתחים סיבולת עם השנים לאותן המחלות

כשאדם חווה שברון לב לראשונה זה לא משהו שהתמודד איתו כמות האמוציות שקיימת באדם באותו רגע היא משהו שמשתנה ואדם רגיל לא יודע להתמודד עם זה לבד אין רופא שעוזר לך להפחית את הכאב הרגשי

הבן אדם הוא אינדיבדואל
הוא לא יכול לומר לעצמו שיכל להיות יותר גרוע
הוא לא מכיר יותר גרוע
וזה יוצא שאת מסתכלת על החברה כרקמה אחת שמבינה ויודעת איך כל דבר מרגיש

אגב זה לא אוביקטיבי הראיה שלך מאוד סוביקטיבית בגלל ההשואה הלא נכונה שאת עושה בין אדם א' לאדם ב'

שואל השאלה:
הסימפטומים המוזרים שציינתי זה לא מלידה, הכל תוצאה של הליכים רפואיים, כולם נולדו בריאים לגמרי ולא נראה שהם או הגוף שלהם מפתחים סיבולת אין יום שהם לא מתחרטים על זה שהם סמכו על הרופאים שלהם הם חיים בפחד מתמיד מהחמרה במצב שהופכת למציאות בגלל הלחץ והחרדה שרק מחלישים אותם והרבה מתאבדים אולי אפילו הרופאים עצמם מתאבדים אחרי שהם מקבלים את הידיעה שמטופל שלהם התאבד בגללם

חצי שנה זה בדיוק הזמן שלקח לחברה שלי להתגבר על פרידה היינו מדברות על זה כל יום היא הרגישה ייאוש ובכתה לי עד שיום אחד אמרה שזה לא מעניין אותה ושלא אזכיר את זה בכלל
באותה תקופה ראיתי את זה בתור אסון כי לא הייתי מודעת למה שאני מודעת היום
בסוף התגברת על הפרידה וחזרת לעצמך?
זה באמת לא עדיף בעינייך מלהרגיש תחושות פיזיות מוזרות בגוף ולהיות עם דופק מהיר קבוע רק מהפחד שיש אולי סיכוי שהתחושות האלה יתעצמו בידיעה שאין כרגע שום מרפא? היית מעדיף להאשים את עצמך בכל רגע נתון שאתה אחראי למצבך הנוכחי רק כי סמכת על רופא?
אני יודעת שזה לא הוגן מה שאני עושה אבל אני חושבת שאתה לא אובייקטיבי
ואני כן הייתי אובייקטיבית ועם אובייקטיביות הגעתי למה שאני חושבת

שואל השאלה:
אבל זה בלתי אפשרי לחשוב ככה על שני המקרים
זו צביעות

שואל השאלה:
שני המקרים - להסתכל באופן יחסי ולהסתכל כמכלול
אני לא מצליחה זה אותו דבר בעיניי מאז שנחשפתי לסיפורים האלה אין לי איך ללכת אחורה ואפילו כשאני מסתכלת על המקרה כמכלול בפני עצמו עדיין זה לא מעציב אותי ולא מצליחה להרגיש סימפתיה/אמפתיה(?)
זה הגיע למצב שאני חושבת ששיברון לב זה בין החוויות השליליות הכי פחות משמעותיות שאדם יכול לעבור

לא יודעת אם הייתי חושבת עליה דברים רעים אבל לא הייתי מסכימה איתה.. כל משבר גם אם זה מכנס שנאבד משפיע עלינו באיזושהי צורה וראוי להתייחס אליו ולתת מקום למה שאנחנו מרגישים לגביו. בטח ובטח שמדובר בפרידה שלא משנה כמה עברת בחיים וכמה חזקה את זה אחד הדברים היותר קשים שיש. כמובן שצריך גם לקחת בפרופורציות אבל זה לא אומר לזלזל בתחושות, רק לא לתת להן להשתלט מעבר למידה המתאימה.

לא הייתי חושבת עליה דברים רעים אבל כמו שאני מכירה את עצמי יש מצב שהייתי יוצאת עליה מרוב עצבים. כי אנשים כמוהה אומרים דברים כאלו בלי לחשוב או בלי ידע קודם וזה מעצבן אותי לשמוע דברים כאלו גם אם לי אין ניסיון/ידע קודם..

כל מקרה לגופו אני לוקה בדיכאון קליני ואם מישהו היה אומר לי "בסדר לפחות אתה לא סכיזופרן" זה לא היה מועיל לי בשום דרך לאיפה שאני נמצא.