הגיוני שאני מאמינה באלוהים , אבל לא מאמינה בחלק מהדברים שכתובים בתנך ובמצוות כמו לדוגמא כשרות ?

כן הגיוני

ברור שזה הגיוני.
פשוט את מאמינה במה שנראה לך נכון.

זה כן הגיוני אבל קצת סותר...
כי אם את מאמינה שיש אלוקים ואומרת שהמציאו דברים בתנ"ך זה קצת סותר אחד את השני..
אבל לגיטימי שתחשבי ככה נראהלי

את מאמינה באלוהים
לא בדת
הגיוני אלוהים הוא אוניברסלי

כן זה הגיוני.

לא. אם את מאמינה באלוקים - את אמורה להבין שאמורים להיות לו חוקים ברורים אשר הוא רוצה שנלך על פיהם. למה? כי אלוקים לא ברא את העולם סתם ככה, אלא אמורה להיות לזה מטרה. איך נדע מה רצונו של אלוקים - אם לא שהוא יגלה לנו את זה לבד? אנחנו לא אמורים לנחש מה רצונו יתברך. בשביל זה אלוקים נתן לנו תורה בנוכחות של כל עם ישראל והשמיע לנו את קולו, וכל עם שיראל שמע את קולו במעמד הר סיני. כדי שנע בדיוק מה הוא רוצה מאיתנו ללא צל של ספק (שאף אחד לא יכול לטעון "לא ראיתי", "לא שמעתי").

הספר של הרב אלנחן וסרמן הי"ד "קובץ מאמרים ואגרות" (מאמר ע לאמונה) יכול לעזור לך להבין את זה. . מצרף לך את הקישור לעמוד הרלונטי (עמ' 29).

אם את מאמינה כך, זה לא הופך את זה לבסדר והגיוני.
התנ"ך הוא דברי א-לוהים חיים.
לא בני אדם כתבו על דעת עצמם, לכן התנ"ך מדוייק ושום דבר לא מעוות.
אגב, אפילו אם יש אות אחת קטנה משובשת בתנ"ך, אסור להשתמש בו עד שהוא יתוקן. ויש עוד דברים שקשורים אבל לא ארחיב בעניין.
בקיצור, בתנ"ך כל אות ואות וסימן וסימן מדוייקים.

לא ממש כי אם את הולכת לפי הוכחות אז איך את מאמינה באלוהים אין לו הוכחות

רגע..אז את מאמינה בתורה אן לא?
אין דבר כזה שחלק נכון וחלק לא נכון.
ויש הוכחות לכל דבר אם רק חוקרים ויודעים איך לחקור.
וגם הדברים פשוט עברו מדור לדור במשך יותר מ3300 שנה.

לפני שהתחלתי להתקרב יותר לדת הייתי כמוך
ואז הבנתי שאני סותרת את עצמי
*אני מאמינה באלוקים או לא מאמינה?*
כן אמרתי שאני כן מאמינה ואני גם מאמינה ביהדות. אז איך אני יכולה לא להאמין בכל התנך או בכל החוקים שלפי היהדות אלוקים עצמו הביא לנו אותם את המצוות? הרגשתי סתירה
את מאמינה ביהדות? ובתנך אבל בחלקו?
זה קצת סותר בעיניי אבל זאת הדעה שלי :)

שואל השאלה:
מיצי פיצי
איך "דתי לפי דעתי" אם אני בכלל לא דתיה ...

שואל השאלה:
mr mtv
לא יודעת איך להסביר את זה פשוט כן מרגיש לי שיש איזשהי ישות שבוא נגיד "שולטת" על הכל

כן זה הגיוני גם לי בעבר התחילו שאלות כאלה

כן גם אני ככה

הגיוני? כן.

אני לא בטוח לגבי מה את אומרת שהמציאו את זה. יש דוגמאות קונקרטיות?
לתורה יש רצף נפלא ותארוך המילים השאולות מדויק. כנ"ל לגבי הנביאים.

"פשוט לפעמים זה מרגיש שהמון דברים בתנ"ך סתם המציאו כי להמון דברים אין הוכחות" - אלוהים הוא בהחלט ברשימה הזאת. הוא לא מוזכר בשום מקור אחר, אין הוכחות לקיומו וסיפורו עבר מאוזן לאוזן. לא הבנתי היכן ההבדל בין אלוהים לסיפורים אחרים בתנ"ך שאת לא מאמינה בהם. ניקח לדוגמאות את קריעת ים סוף, אלוהים, והיווצרות השמש לאחר הצמחייה. לשלושת הסיפורים אין הוכחות, שלושתם מגיעים מאותו מקור, ואין להם מקור נוסף. מדוע שלא תאמיני רק לשניים מהסיפורים?
אציע תשובה, תבחני אותה ותראי לגבייך - גם לגבי הסיפורים שאת לא מאמינה בהם וגם לגבי אלוהים שאת כן מאמינה בו, סיפקת סיבה זהה - רגש. כתבת שזה מרגיש שהסיפורים מומצאים, ושזה מרגיש שיש יישות עליונה. אבל ממתי רגש הוא מדד טוב לאמת? כל בן דת אחרת יאמר לך שהוא מרגיש שהדת שלו נכונה, זה לא ייתכן, ולכן הרגשה לגבי משהו, לא תורמת בכלום לגבי הוכחת נכונותו. אז אפשר להתחיל לשאול את עצמנו, למה אני מאמין ב x? מהן הסיבות? ולכל סיבה, לוודא שאין צורך לשאול שוב (למה יש אלוהים? כי מישהו היה צריך לברוא את הכל. שוב יש צורך לשאול למה? מדוע שהמשפט הזה יהיה נכון? מה ידוע לנו על מנת שנוכל לטעון משפט כזה? נמצא מהר מאוד שאין שום ידע אנושי שיכול לקבוע דבר כזה בוודאות). השאלה המקורית היא האם זה הגיוני. לפעמים משתמשים במילה במקום נורמלי, האם זה נורמלי שאני מאמינה באלוהים אבל לא בתנ"ך. כן, זה נורמלי. היגיון אין בזה.

האם יש היגיון בכך שהחלטת שהעולם מחוץ אליך קיים ולא רק בראשך?
האם יש היגיון בכך שכולנו לא אוטומטונים חסרי רגשות?
האם יש אמת מוחלטת בכך שההיגיון האנושי נכון?

אבולה 9, השאלות שלך מאוד מעניינות ברמה הפילוסופית, אך לא קשורות לנושא שלנו:
1. בעוד ייתכן שהעולם מחוץ לראש שלנו לא קיים, בהחלט יש היגיון שהוא כן. בכל מקרה, אם הוא לא, אז התנ"ך ואלוהים גם הם אינם חלק מהמציאות, והשיחה מיותרת. כלומר, מראש הויכוח לגבי אלוהים הוא מתוך ההסכמה שהמציאות קיימת. כי אם הכל רק בראש שלי, אז אתה, סטיפס ואלוהים לא קיימים באמת. מבחינתך אני, סטיפס ואלוהים לא קיימים. אז ההבדל הוא רק לגבי מי קיים מביננו, אני או אתה, אלוהים והתנ"ך בטוח לא קיימים. לכן, זהו לא דיון פילוסופי לגבי הקיום שלנו אלא של אלוהים ונכונות התנ"ך, ועל מנת לשפוט את אלו עלינו קודם להסכים שהמציאות מחוץ לראשנו קיימת.
2. כן, בטח שיש היגיון בכך שאנחנו לא חסרי רגשות, האבולוציה מסבירה את זה מצוין. למעשה הטעות שלך כפולה, כי לא רק שזה הגיוני, יש המון צורות חיים, והמון סוגי רגשות. יש יצורים חיים ללא רגשות כלל, ויש יצורים חיים עם רגשות מסוימים ואחרים, בכל מיני דרגות התפתחות של הרגשות. לכל זה יש הסברים מלאים, מוכחים, ועל כן גם הגיוניים.
3. אמת מוחלטת היא שוב מושג פילוסופי. בהתאם לתשובה לשאלה הראשונה, אם הדיון הוא פילוסופי לגבי נכונות קיום המציאות החיצונית, אין אמת מוחלטת, אך גם אין אלוהים. אם המציאות קיימת, יש אמת מוחלטת, והיגיון הוא אחת הדרכים למצוא אותה. לא היחידה, וודאי לא המכריעה ביותר אם בכלל (רק כי משהו הוא הגיוני, לא אומר שהוא אמת, אך מה שלא הגיוני, אינו אמת), אבל דרך טובה.

1. מה זאת אומרת "יש היגיון"? מה זאת ההגדרה הזאת? בין אם אתה מניח שהוא קיים ובין אם לא, חובת ההוכחה עליך.

האמת היא שלא צריך. אם צוללים לתוך המים העמוקים של הפילוסופיה היהודית, זה דווקא מסתדר מצוין (צריך כמה הקדמות כדי להבין על מה אני מדבר). אתה מדבר על אלוהים כאילו הוא ישות נפרדת מן האדם, איזה אודין חסר עין או סבא שיושב במשרד ומתייק מעשים של בני אדם. לפי היהדות הקוגיטו נמצא באלוהים ואלוהים נמצא בקוגיטו. לפי הקבלה המציאות הגשמית היא בלוף אחד גדול שאלוהים יצר מסיבות לא ברורות, ובאמת מנקודת המבט המוחלטת אין קיום כלל מלבד האחדות הפשוטה והאינסופית של האל. החסידות לוקחת את זה חמישה צעדים קדימה, וטוענת שהמטרה שלנו, בין השאר, היא להטמיע בתוכנו את ההבנה הזאת עד כדי "התפשטות הגשם" והפיכתה לאינטואיטיבית מספיק כדי שהמציאות מסביבנו תתפורר מול אור האל שממלא אותנו, מבחינה שכלית/רגשית/היחס שלנו אליה. נושא מרתק.

אם האמונה אינטואיטיבית מספיק - כמו אצל רוב המאמינים האמיתיים, שמבחינתם "תוכיח שיש אלוהים" זהה ל"תוכיח שיש דיכאון". אני טוען שהוא בהחלט קיים מתוקף קוגיטו ארגו סום.

עכשיו, אולי גם דיכאון הוא אשליה של ה־self, בדיוק כמו המציאות החיצונית שהאשליה מקנה לה גם תחושה של מישוש, כמו הזיות טקטליות (אם ככה קוראים לזה)? לפי זה מן הסתם ההתייחסות לאחד מן השניים כאמיתי יותר היא שרירותית, שהיא נקודה טובה, אבל זה מוסיף לכך שכל העדפה שלנו היא שרירותית ביסודה, והשרירותיות הזאת היא חלק ממי שאנחנו והיא ההתייחסות שלנו כלפי המציאות/אשליה שמסביב.

מה שכן - דברים לא חייבים להיות קיימים במציאות חיצונית לנו כדי להיות משמעותיים - עד כמה אכפת מטבח הקומוניסטים באינדונזיה בשנות השבעים (אם אני זוכר נכון)? אם המציאות החיצונית קיימת, ויותר משמעותית ממבנים בתוך הראש שלך, כמו רגשות (עכשיו תגיד שהם קיימים בוודאות כי נוירוטרזמיטרים), או דימיונות - כמו המחשבה הקלושה והמומצאת שאתה מוצא חן בעיני מישהי.

2. ההסברים גובלים בהשערות. אני לא מדבר על הצד הטכני שלהם. ברור שגם לפי היהדות לכל דבר יש תפקיד. עד כמה שידוע לי גם, רוב הפילוסופים היהודים לא שוללים אביוגנזה.

בכל־מקרה, זה לא מה שהתכוונתי. התכוונתי לכך שאולי כל מי שמסביבך הוא סייבורג מתוחכם שיודע לשחק אותה כאילו יש לו רגשות. אין סיבה אמיתית להאמין אחרת, אם להתייחס ללוגיקה "אריסטוקרטית", זאת שאתה נשען עליה.

ג. אוקיי, אז הגענו לאן שרציתי - אנחנו מגדירים מאתיים אקסיומות ולפי זה מגדירים "אמת" (ביחס לאותן אקסיומות) שלא אומרת לנו כלום.

מניין לך שמשהו שאינו "הגיוני" אינו אמת? אולי להיגיון האנושי יש מגבלות? מניין הטאוטולוגיה הזאת - הגדרת האמת על־פי מאתיים אקסיומות?

אבולה, אתה ממש לא בכיוון. שאלת כמה שאלות, עניתי, אתה לוקח את זה למקום אחר לגמרי. אתה יכול להוכיח שיש אלוהים? כתבת בעצמך, חובת ההוכחה היא על טוען הטענה. אם כן, בוא נשמע.
מעבר לזה, אין שום דבר באבולוציה ש"גובל בהשערות", וזה מראה שאין לך ידע אמיתי בנושא. האבולוציה היא תאורייה מדעית מוכחת לחלוטין, ונתמכת על ידי ענפי מדע שונים, שחוקרים דברים שונים, ומגיעים לאותה תוצאה.
אם המציאות אינה קיימת, אין לא אבולוציה ולא אלוהים, ולכן אין בכלל דיון. אם הסכמנו שהמציאות קיימת, יש אבולוציה ואין אלוהים. אלא אם כן תענה על השאלה שלי, ותוכיח לנו. בבקשה.

אתה זה שהלך לכיוון אחר, התגובה שלי על האוטומטונים התכוונה למשהו שונה.

א. אתה יכול להוכיח שאין אלוהים? לא. ההנחה האקסיומתית שמשהו לא קיים עד שיוכח אחרת שרירותית לא פחות מההנחה שמשהו קיים עד שיוכח אחרת.

כוונתי לא הייתה להסברים האבולוציוניים של רגשות. אם יוצאים מנקודת ההנחה של האבולוציה אז ברור שזה נכון. למען האמת ליהדות אין בעיה לא עם האבולוציה ולא עם אביוגנזה. אם זה נכון מדעית אז שיהיה, מה אכפת לי.
התכוונתי לכך שאין דרך חד־משמעית להוכיח שרגש מסוים הוא בגלל xyz. יש השערות לא רעות לגבי היתרון האבולוציוני של דיכאון, אבל סביר להניח שלעולם לא נדע. ההסברים האלו בנויים על ההתבוננות שלנו בטבע ועל הדרך ההגיונית לענות על השאלה "במה זה עוזר". יש דברים שהם מובנים מאליו, יש דברים שפחות.

///

ג. ה־essence של ה־self, שלי בכל אופן, קיים. זה ברור.

אני טוען שהדבר הזה הוא זה שמייצר את אשליית המציאות על כל מרכיביה; מראה, קול, שמיעה, רגשות, מחשבות. פשוט גורם לזה לצוץ; או לחילופין מתייחס אל המציאות שקיימת אכן מחוץ אליו, באופן שהוא מתייחס.

אפשר לומר שמה שמספיק "אמת" על־ידי האינטואיציה שמיוצרת על־ידי ה"אני" הוא בהחלט מספיק אמת בהיותו חלק אינטגרלי דיו מה"אני" הזה - מצפון זאת דוגמה מתאימה לדעתי, כי הוא מתעסק באמיתות מופשטות שאפילו לא צריכות מחשבות כדי "להתלבש" בהן.

אם *זה* שרירותי, אז נראה לי שכולנו, כולל אותך, יכולים ללכת הביתה. כל האקסיומות שמבחינתך בלתי־ניתנות לערעור בשום פנים ואופן הן תוצר של ה"אני" הזה. כל ההבנות שלך, המחשבות, הרגשות - הכל מיוצר על־ידי ה"אני" כחלק מהאשליה הגדולה, או מיוצר ביחס למציאות הקיימת.
זה מה שמנחה אותך, זה מה שאתה מוכן להקריב עבורו את החיים שלך.

///

בהנחה שהמציאות החיצונית קיימת ושהיא ניתנת לחקירה, הרי שכל החקירות תבוססנה על האקסיומות הקלאסיות שנכונות נטו כי הן ברורות לנו מאליו, והן אלו שקובעות הכל. מה אם האל ברור לי מאליו? בהתבסס על מקורות ביהדות, זה עניין של "התגלות". כמו שיש אמת שידועה לאנשים מסוימים כיוון שהם נחשפו אליה, האמת האלוקית ידועה למי שהיא ניתנה לידיעה על־ידי האינטואיציה הנפלאה. למה לא לכולם? נראה לי שעניתי על זה.

///

תוכיח שיש אלוהים או לא תוכיח, יש לך וכנראה גם לי יותר מדי שאלות באוויר שאין איך לענות עליהן, אנחנו נמנעים מלענות עליהן, ופועלים לפי איך שנראה לנו, ואז מתלוננים שמה שמישהו אומר לא הגיוני. כל עוד אין לך דרך להוכיח שכולנו לא סייבורגים, למה אתה פועל כאילו אנחנו לא? שרירותי much? אינטואיטיבי? לפני שאתה מתלונן על הפיכתו של האל לאמת על־ידי אינטואיטיביות תתלונן על עצמך.

///

האמונה שלי היא שה־self שלנו מתהווה על־ידי אלוהים -אלוהים עומד מאחוריו וביחד איתו באחדות הפשוטה האינסופית והבלתי־מוגדרת שלא כוללת במהותה לא מחשבות, כי ה"אני" הוא זה שמייצר אותן, לא רגשות, אפילו לא אמיתות או רעיונות או שום דבר שאפשר להתחיל לדון לגביו כי עצם המילים והמחשבות שלנו הן כבר ברמת המניפסטציה. הכל פשוט קיום אחד שלם שהדבר היחיד שידוע לנו הוא שיש לנו יחס איתו דרך ההתגלויות שלו.