כנסו שניה בבקשה

תגידו (אני בכיתה ח) עם עכשיו נזכרתי בזה שבכיתה ד-ו היה צי ילד בכיתה עם הפרעות קשב שכולם שנאו ללא סיבה ובכיתה ד הייתי ילדה נגררת שאין לה יותר מידיי חברים אז שנאתי אותו גם למרות שהוא היה נורא נחמד ותמיד ניסה להיתחבר ובכיתה ה' נפל לי האסימון שזה לא בסדר להיתנהג אליו ככה ושאני צריכה להפסיק להיגרר בשביל חברים אבל אף פעם לא היה לי אומץ לדבר איתו או משהו ואני חושבת שהוא חשב שאני כמו כולם ועכשיו שאני חושבת על זה אני מתחרטת רצח על זה וגם ביום הולדת שלו הוא הזמין את כל הכיתה ואני אמרתי שאני צריכה לעשות משהו למרות שלא באמת היה לי ואני מרגישה מרושעת למרות שהישתנתי ומשום מה ממש בא לי לראות אותו שוב ולבקש סליחה זה בסדר? או שאני סתם מוזרה?