2 תשובות
לא אני, אבל אחי הקטן.
לקחתי תרופה שבגללה לא הייתי בשמש 8 חודשים, מיד בסוף ה8 חודשים היה חורף, ולא ראיתי שמש בערך שנה.
אחרי שנה בלי שמש - הלכתי לים, בלי מספיק קרם הגנה באחד הימים החמים של השנה למלא זמן.
נשרפתי ממש.
הגעתי הבייתה וזזתי ממקלחת, לטבילה של חצי גוף בקרמים, עם הקרם למזגן ואחרי המזגן עטפתי את עצמי במגבות קרות רטובות.
הייתי משוכנע שזה כלום ושזה יעבור, בשלב מסויים נסיתי להיגמל מהרוטינה הזאת, שעשיתי בערך 18 שעות.
התחלתי להתחרפן, רעדתי בכל הגוף מהתאפקות לגרד, בכיתי צעקתי שרף לי כל מגע, גירדתי את עצמי ברמה שכמעט גרמה לי לדימום.
אח שלי ואמא שלי שמו לי אזיקונים על הידיים כדי שלא אפגע בעצמי (בסוף נחתכתי מהחיכוך של האזיקונים, אבל היה עדיף) עד שהגיע אמבולנס.
בבית חולים התחילו לתת לי חומרים שמטשטשים, יחד עם חומרים שגרמו לי לשכוח את מה שעברתי מאותו הרגע שנתנו.
הייתי בחדר ולמרות הטשטוש בסבל מטורף - למזלי לא זוכר ממנו כלום.
*אושפזתי ל5 ימים. יום וחצי של התקף שממנו לא זוכר כלום, רק אמרו לי שלא יכלו להיות לידי ולראות אותי סובל.
אחכ לאט לאט גמילה ממטשטשים וחומרים אמנסטיים (של השכחה). ואז שיקום לעור במעקב.
אסור לשחק עם השמש.
אחרי שנה בלי שמש - הלכתי לים, בלי מספיק קרם הגנה באחד הימים החמים של השנה למלא זמן.
נשרפתי ממש.
הגעתי הבייתה וזזתי ממקלחת, לטבילה של חצי גוף בקרמים, עם הקרם למזגן ואחרי המזגן עטפתי את עצמי במגבות קרות רטובות.
הייתי משוכנע שזה כלום ושזה יעבור, בשלב מסויים נסיתי להיגמל מהרוטינה הזאת, שעשיתי בערך 18 שעות.
התחלתי להתחרפן, רעדתי בכל הגוף מהתאפקות לגרד, בכיתי צעקתי שרף לי כל מגע, גירדתי את עצמי ברמה שכמעט גרמה לי לדימום.
אח שלי ואמא שלי שמו לי אזיקונים על הידיים כדי שלא אפגע בעצמי (בסוף נחתכתי מהחיכוך של האזיקונים, אבל היה עדיף) עד שהגיע אמבולנס.
בבית חולים התחילו לתת לי חומרים שמטשטשים, יחד עם חומרים שגרמו לי לשכוח את מה שעברתי מאותו הרגע שנתנו.
הייתי בחדר ולמרות הטשטוש בסבל מטורף - למזלי לא זוכר ממנו כלום.
*אושפזתי ל5 ימים. יום וחצי של התקף שממנו לא זוכר כלום, רק אמרו לי שלא יכלו להיות לידי ולראות אותי סובל.
אחכ לאט לאט גמילה ממטשטשים וחומרים אמנסטיים (של השכחה). ואז שיקום לעור במעקב.
אסור לשחק עם השמש.
אנונימי
באותו הנושא: