כל החברות שלי נוסעות לאילת סוף חודש הבא וההורים לא מסכימים לי לנסוע איתן.

הן נוסעות עם המשפחה של אחת מהן אבל ההורים שלי אומרים שהם לא סומכים על המשפחה שלה כי פעם אחת היה מקרה שהשתכרנו והאמא לא שמה לב.
כל שנה זה קורה שחברות שלי נוסעות ואז חוזרות ומספרות ומדברות על זה בלי סוף גם לפני וגם אחרי ואז אני מרגישה הכי לבד שיש בעולם.
והפעם בכלל כולן נוסעות שזה עוד חמש בנות אז בכלל אני ארגיש ממש לבד.
ההורים משתמשים בתירוץ של הקורונה אבל שמים לב שזה הדבר שלא הכי מפריע להם מהבחינה הזאת.
אני רואה את כל השכבה שלי נוסעת כל שנה עם חברים ואת כולם עם חברים בחופשות ואני מרגישה הכי לבד שיש.
הם עושים הכל כדי שאני לא אחווה את הגיל הזה.